נחשפו כלי פסח והגדות עתיקות מארכיון בצלאל

לקראת חג הפסח, נאספו ונחשפו מספר כלי פסח עתיקים, שנוצרו בבצלאל -האקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים. כלל החפצים מתועדים בארכיון בצלאל, אשר טומן בחובו עיצובים מתקופות היסטוריות שונות. בטור זה, ד״ר עידו להב נוי, מסביר ומנתח כמה מהחפצים על רקע התקופה שבה נוצרו

חדשות כיפה ד"ר עידו להב נוי 25/03/21 19:38 יב בניסן התשפא

נחשפו כלי פסח והגדות עתיקות מארכיון בצלאל
ד"ר עידו להב נוי, צילום: חיים נוי

עם הניקיונות לפסח, אנחנו מוצאים הרבה דברים שחיפשנו או שלא ידענו על קיומם. כל כניסה לבוידעם או למחסן מביאה עמה גילויים ומציאות, כך גם קרה בבצלאל -האקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים, שכעת חושפים יצירות אומנות וכלי פסח מיוחדים.

קערת פסח 1910, אמן - לא ידוע:

קערת הפסח, 1910

קערת הפסח, 1910צילום: ארכיון בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים

קערת הפסח בנויה בצורה של מבנה אדריכלי בעל שמונה צלעות. צורת המתומן לעיתים משמש באמנות היהודית (כמו גם הנוצרית), כדי לתאר את בית המקדש שבירושלים. אין זה מפתיע, שכן על חורבות בית המקדש השני החרב נבנה המבנה המתומן האיקוני של כיפת הסלע.

בתקופה זו, רבים מהמוצרים שהוכנו במסגרת "בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות" נוצרו לצורכי מכירה ומסחר - לאו דווקא נועדו לשוק המקומי, אלא לעולי רגל שפקדו את העיר ולייצוא ליהודים בגולה. מדובר בקערת פסח שהמוטיבים החזותיים שלה משדרים באופן ברור את צמד המילים "ארץ־ישראל". זאת ועוד, מסביב לקודקודים של המגן דוד שבמרכז הקערה מגולפים דימויים של הכותל המערבי, מערת המכפלה, קבר שמואל הנביא, מקום המקדש, יד אבשלום ועוד. החומר שממנו עשויה הקערה- עץ זית, גם הוא מרמז על הזהות של החפץ, ככזה שנוצר במרחב הארץ ישראלי בכלל ושל ירושלים בפרט.

גביע הכסף  - ״כוסו של אליהו״ הינו גביע מרשים ומעוטר עם מכסה.

גביע פסח, 1906

גביע פסח, 1906צילום: ארכיון בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים

ליל הסדר בנוי כסעודת משתה, ובהתאם לכך היין משחק בו תפקיד מרכזי. לא פלא, אם כן, שגביעי יין מהווים מרכיב משמעותי על השולחן הסדר. בליל הסדר נהוג לשתות ארבע כוסות יין, ואילו בבתים רבים נוהגים למלא כוס חמישית לאליהו הנביא, שעל פי המסורת אמור להופיע בסוף הסדר. בחלק מבתי ישראל אפילו משאירים את הדלת פתוחה, על מנת שיוכל להיכנס הביתה. דמותו של אליהו הנביא מסמלת את בואו של המשיח. נוכחות אליהו הנביא בסדר הפסח יוצרת קשר בין הגאולה של חג הפסח לבין הגאולה של עם ישראל, עת שהמשיח הגיע. בניגוד לכוסות היין שמיועדות לשתייה, הגביע הזה הוא סמלי, מכיוון שהוא מיועד רק אליהו הנביא ואין צורך לשתות ממנו, לכן הוא הוכן מראש עם מכסה שנועד להגן על היין.

הגביע מעוטר במוטיבים צמחיים ורגל הגביע עם דגם ספירלי, אשר מזכיר את התיאור הטיפוסי של צמד העמודים "יכין ובועז" שהיו בבית המקדש. על גבי הגביע ניתן לראות מדליון ועליו תמונתם של שניים משנים עשר המרגלים, שיצאו לתור את הארץ וחזרו עם אשכול ענבים. במכסה הכוס ניתן לראות מדליון נוסף, ועליו ציור של אריה המסמל את שבט יהודה. ידית המכסה מזכירה אשכול ענבים ומרמזת על תוכן הנוזל שבפנים הכוס.

לוח מאויר מהגדת פסח משנת 1921, אמן -יוסף בודקו:

לוח מאויר מהגדת פסח משנת 1921, יוסף בודקו

לוח מאויר מהגדת פסח משנת 1921, יוסף בודקוצילום: ארכיון בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים.

יוסף בודקו היה אחד האמנים היהודים החשובים במחצית הראשונה של המאה ה-20 אשר כיהן בין היתר גם כמנהל של "בצלאל החדש",  כאשר זה נפתח בשנת 1935. בודקו התמחה בציור, איור וגרפיקה. הלוח המאויר לקוח מהגדה של פסח שיצאה לאור באירופה בשנות ה-20.

הגדות לפסח שכוללות איורים מופיעות באירופה כבר בימי הביניים (אחת המוקדמות "הגדת ראשי הציפורים", שמתוארכת לשנת 1300, שמורה במוזיאון ישראל). מטרת האיורים שבהגדות הייתה "להאיר" את הטקסט ולסייע בסיפור יצירת מצרים. הסיפור החזותי נועד גם לכל אלו שלא ידעו קרוא וכתוב, אך גם לילדים הקטנים אשר לוקחים חלק פעיל בקריאת ההגדה.

כאשר מתבוננים בלוח של בודקו מגלים שהוא מעוטר לעייפה במוטיבים צמחיים, כאשר במרכז מדליון שבו מופיע סדר הברכות, אשר ערוך במעגל. בתוך המדליון ניתן לראות סצנה נרטיבית של יציאת מצרים, ובפרט את דמותו של משה אוחז במטה, ומוביל את בני ישראל ביציאתם במדבר. מבחינה סגנונית האיור של בודקו משתייך לסגנון בן התקופה המשמש לעיתים לתיאורים אקזוטיים ואוריינטליסטיות של סצנות מקראיות.

חד גדיא משנת 1935, אמן - שכטר ירחמיאל:

חד גדיא משנת 1935, אמן - שכטר ירחמיאל

חד גדיא משנת 1935, אמן - שכטר ירחמיאלצילום: באדיבות ארכיון בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים.

ירחמיאל שכטר כיהן כראש מחלקת הכתב ב"בצלאל החדש" ולימד במוסד בין השנים 1935-­1972. עבודתו חד גדיא", עוסקת גם היא בחג הפסח. חג גדיא הינו פיוט (שיר קודש) שנכתב בשפה הארמית ושמושר ברגעיו האחרונים של ליל הסדר. כבר בסוף המאה ה-16 הפיוט החל להיכלל בהגדות לפסח, ולמעשה נשאר בהן עד עצם היום הזה. הפיוט בנוי כשיר מצטבר, אשר מתחיל במשפט קצר, ולאט לאט גדל ומתגבר. יצירתו של שכטר (משמאל) מתכתבת עם המבנה של הפיוט - במעגל הפנימי נמצא הבית הראשון, ואילו שאר בתי הפיוט מתווספים להם, באופן קצבי ומסודר בצורה של מעגלים קונצנטריים.

חד גדיא משנת 1935, אמן - שכטר ירחמיאל

חד גדיא משנת 1935, אמן - שכטר ירחמיאלצילום: ארכיון בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים

יצירה זו כמו גם יצירה נוספת של שכטר באותו הנושא (מימין) מבטאת במידה רבה את סגנונה של תנועת הבאוהאוס הגרמנית אשר הפכה למודל בקרב מורי "בצלאל החדש" בשנותיו הראשונות.

 

ד"ר עידו להב נוי, בוגר בצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב, היסטוריון ואוצֵר של אמנות יהודית בכלל ושל תשמישי קדושה ומצווה בפרט. לאחרונה, כיהן כאוצֵר הראשי של הביאנלה הרביעית של ירושלים לאמנות יהודית עכשווית.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן