נוברדוק

התיאורים הקיצוניים מעניקים צבע וחיים לאסכולה הנכחדת ומציפים הרהורים מחודשים על עניינה וטיבה כיום. האם בעולם הרוחני - ארצישראלי, בו אנו מצויים, ניתן לתרגם התנהלות סגפנית כזו? האם אפשר ליהנות מניחוחות נוברדוק?

חדשות כיפה אבישי מזרחי 13/03/07 00:00 כג באדר התשסז

"מכונס בתוך עצמו יותר מן הרגיל יושב הוא בפינתו שבצד התנור ובשעת לימוד המוסר נוהם בלי הפסק את פסוקו הקבוע, בקול תחנונים, כזעקת אימה מעומק נפשו, להצילו מ"בעל הדבר", האורב לו מכל פינה, מכל אילן נאה וניר נאה, בעולם ההדור נאה זה, כדי להביאו לאובדן עולמו הנצחי: "יבש חציר, אוי-אוי-אוי י-בש ח-ציר, נבל ציץ, נ-בל ציץ ודבר אלוקינו יקום לעולם, ודבר א-לו-קי-נו י-קום ל-עו-לם, ל-עוו-לם..." כך פורט שמואל בן ארצי על נימי נפש דקים של קוראי ספרו נוברדוק. עולם חרב שלא פג טעמו. בן ארצי מציף חוויות עמוקות מתוך עולמה של ישיבת נוברדוק, האסכולה הרדיקלית בתנועת המוסר.

בחלקו הראשון של הספר מתחקה בן ארצי אחר נפתוליהם של תלמידי הישיבה. קונפליקטים מסעירים מטלטלים אותם, האם לקבל על עצמם שבתי קרי לזנוח את כל הבלי עולם הזה ולשבת בבית ה שנים ארוכות? כיצד עוקרים אהבת טבע המתגנבת ללב? איך נאבקים בכבוד מזויף המבקש להשתלט? האם געגועים לבית ההורים אין הם כי אם תחפושת מתוחכמת של היצר? בן ארצי מטיב לתאר את המתח הצורב, את הסערה הפנימית, את תחושת השבירה המתמדת האופיינית לתלמידי נוברדוק.

התיאורים הקיצוניים מעניקים צבע וחיים לאסכולה הנכחדת ומציפים הרהורים מחודשים על עניינה וטיבה כיום. האם בעולם הרוחני - ארצישראלי, בו אנו מצויים, ניתן לתרגם התנהלות סגפנית כזו? האם אקטיביזם מידותי נותן את אותותיו יותר מן הלימוד החיצוני ולא תובעני המקובל כיום? האין אפשר ליהנות מניחוחות נוברדוק מבלי להתמסר טוטאלית לשיטה?

בחלקו השני של הספר, תחת הכותרת אראלים מביא בן ארצי בשפתו ובתיאוריו הנוגעים את סיפורו של הרב יוסף יוזל הורוויץ הסבא מנוברדוק, דמות מרתקת שקשה להישאר אדיש למולה. יש שיזדעזעו, יש שיעריצו, ברם לא ניתן לרפרף בדמות זו ולהביט בעיניים קרות בהר הגעש הזה המתפרץ ומתיז בחזקה לכל עבריו . למי שנפגש לראשונה עם תולדות חייו של הסבא מנוברדוק ודאי תהיה זו לו חוויה מסעירה. ברם גם לאלה אשר פגשו כבר בסיפורו של ר יוסף יוזל הורוויץ מתוך כתביו של דוב כ"ץ על תנועת המוסר, ימצאו, בכל זאת, איזה קורטוב עניין בנופך הפיוטי שיצק בן ארצי בסיפור המוכר.

אולי המסקרן ביותר בספר הוא דווקא הכותב, אשר מלבד תמונת שחור-לבן דהויה מן הימים ההם וכיתוב טלגרפי על היותו בוגר הישיבה ההיא, לא נכתב דבר. מדוע עזב שמואל בן ארצי את הישיבה שסיפר עליה בערגה ובגעגועים? מדוע עבודת האדמה קסמה לו יותר מעבודת המידות? כיצד התמוסס הרעיון? איך התפוררה השיטה, במרוצת השנים? את אלה לא ימצא הקורא בספר נוברדוק.

חסד גדול עשה עמנו שמואל בן ארצי שהעלה מן האוב מטען מסעיר, מוליך רוח, המעלה סימני שאלה רבים בדרכי עבודת ה הנפתלות, בעולם הרחוק אלפיים אמה מן הריחות המשכרים הללו. ספר מרתק, שווה לקרוא, האם גם שווה ליישם?

נוברדוק , שמואל בן ארצי בהוצאת ידיעות ספרים , 206 עמודים.