לפני שבת אחותי התקשרה לבתי החניכים שלה מהפנימיה, לבדוק אם הם הגיעו בשלום ולאחל להם חג שמח. שמעתי אותה מדברת עם אחד מהם, שואלת אותו מתי הגעת הביתה וכשהוא לא ידע לענות לה היא פירטה- מתי הגעת הביתה? מקודם או ממזמן?
אחר כך היא אמרה לי שהיא ידעה שאתלהב מהשאלה ובאמת איך אפשר שלא? יש כזאת מתיקות נפלאה בהגדרת הזמן לפי התחושה האישית, הרגשית. זו תכונה של ילדים, לא להצטרך זמנים מדויקים, ובכל זאת הם מדייקים מאד בזמן. זה לא סוד שהעולם הזה כמה לחזור לילדות, לסוכריה לפני שהועתרו עליה עטיפות מרשרשות, צבעוניות, יפות מאד מאד אבל בעיקר מסתירות. הרי מהי חלוקת היום שלנו לשעות אם לא אשליה של סדר, של ריכוז, של בגרות? זה מאד קל לנו להכנס לתכתיבים של שעות, של מספרים, של דיוק קר ברמה של שניות. אם מישהו אחר מחליט בשבילנו הרי, אה הא, זה פחות עבודה, פחות מאמץ, בואו נרגיש קצת פחות בשביל שלא ייחלדו לנו הגלגלים במוח. ניסיתי פעם לכוון את השעון לפי הצפצוף של החדשות, ואין דבר מלחיץ מזה. מה יקרה אם האצבע שלי תרעד ובשעון שלי תהיה שניה של איחור? וכשהצפצוף קובע בשבילי מתי לקום, מתי ללכת, מתי לחזור, אני תוהה איפה אני. איפה הטוהר שהשארתי בסיטואציות כמו השכמה בבוקר לא לפי שעון אלא לפי השמש שנכנסה בדיוק כשאמא הסיטה את הוילון, או לידיעה שפנה יום כי הנה כל הפנסים כבר נדלקו.
מקודם או ממזמן, אני חושבת, זו השמחה הטהורה ביֵש שלי. זה החיבור הכי עמוק למה שאני מרגישה עכשיו כי איך אזכור את מקודם אם לא לפי מה שהרגשתי בו? כמה פעמים דברים נראו שהתרחקו ממני רק מפני שאני עברתי כברת דרך רגשית מהם, אפילו אם הם קרו לי אתמול. וכשאני חושבת על הזמן לפי איך שהייתי בו הוא מדויק יותר בשבילי, ובעיקר אני יודעת מה אני כרגע. במקום לשאול מה השעה לשאול מה הזמן עכשיו, איך חיים אותו. בערב ילין בכי ולבוקר רינה לא סתם, זה מצב אחד מזמן ומצב אחד מקודם, ולכאורה נדמה שרק חסרי זכרון רגשי מסוגלים לעשות את ההפרדה הזו, כי אנחנו נוהגים להתפתות למחשבה שאם היה לי ערב בכי אין שום סיכוי שבעולם שעד הבוקר אני יוצאת ממנו, כשבעצם אלה החיים שלנו- ערב בכי, בוקר רינה. כשנקלף לרגע את העטיפה הצבעונית הקרויה זכרון נוכַל במתיקות, בטוהר לדעת שמה שהיה מזמן היה מזמן, ומה שהיה מקודם היה מקודם ואולי זה קרוב קצת יותר. גם אם לא תמיד נדע לומר מה בדיוק הזמן עכשיו (אפילו ילדים צריכים לפעמים פרספקטיבות), הרי בודאי שנדע לומר בבטחון כמה טוב יהיה לנו, ממש תכף.