למה ישראל?
לפעמים אנו שואלים את עצמנו: מה אנחנו עושים כאן בכלל? נכון שזאת מדינת היהודים, אבל איך שאנשים מתייחסים אחד לשני אולי עדיף היה להיות במקום אחר, מקום קצת פחות מציק, לדוגמה - באמריקה. האמנם אלה חיים יותר טובים? הבה ניתן מבט.השיר
הדוד סאם כוכב עליון, מוכר לי נשק ורובים
ויאטנם זה לא אצלם וגם אנחנו רחוקים
מיאמי נייס ודי נעים ולא זורקים שם אבנים
דיסנלד וכוכבים. את הירח גם מוכרים
יש גבול, אין גבול, הוליווד כבר לא זוכרת
יש גבול, אין גבול, הוליווד כבר לא זוכרת
איך ומה?
כמה שירים אפשר לכתוב על אמריקה
עולים, יורדים, חוזרים, עולים לאמריקה
הדוד סאם מביט אלי מתוך שטרות ירקרקים
נשיא שחקן סוחר סמים עושים ביחד עסקים
הכל אפשר אם משלמים, להיות אפילו אלוהים
עולם מושלם צבעים יפים ורק אנחנו עוד בוכים
יש גבול, אין גבול...
חיה ותן לחיות
אמריקה זה מקום נחמד מאד, שיאו של הפוסט-מודרניזם. חיה ותן לחיות. אף אחד לא יאמר לך שם מה לעשות ואל תתערב לאף אחד בחיים. יש לך כמה זכויות וחובות בסיסיות אבל אלו נועדו רק ליצור חיי חברה תקינים. בגלל זה מיאמי זה nice. בהתאם לכך גם לא זורקים שם אבנים כי אף אחד לא מרגיש שם קשר לשדה או למקום שבו הוא גר. הוא גר שם כי נעים לחיות באותו מקום. אם מישהו יטען שזה של אבותיו, שהוא מרגיש קשר לשדה וכו, היושב בקרקע פשוט יבקש שטר הוכחה, ואם לא - צא לי מהגינה. אולי בתחילה זה רצון טוב לעזור בכך שהוא מוכר לי נשק ורובים, אבל בסוף רואים שהם מוכרים כל דבר אפשרי ובשבילך אפילו את הירח.
החופש המוחלט
ככה זה כשאתה לא תלוי באף אחד, אף אחד לא תלוי בך ואתה לא בהכרח קשור לאף אחד אחר, אלא אם זה לתועלת החופשיות שלך. וחופשיות היא דבר חשוב, שאין אותו בחצי מהמדינות בעולם, אבל זה לא ערך אמיתי ומספיק חשוב. ולאדם מטבעו יש רצון להתפתח רק שאין תמיד במה, ועל ידי ערך החופש המוחלט נוצר חלל ריק שמנסים למלא אותו. אז במה נמלא אותו? ממלאים אותו באני. אני רוצה עכשיו לאכול גלידה ענקית,אסור? אני רוצה שיהיו לי כמה שיותר חברות,זה עניינו של מישהו? אני הולך לעשות עסקים עם מי ואיפה שבא לי, זה פגע בך שאתה מתערב?! התשובה במיקרו היא לא, כי זו זכותך. אבל במאקרו - כן, אתה פוגע בחברה. ויותר מזה אתה פוגע בעצמך.אם אני לא פוגע באף אחד - אני רשאי לעשות מסחר עם סוחר סמים. וזה מותר, כי אני לא צורך את הסמים אני רק דואג לכסף שלי. והנשיא שלי (או ראש המדינה) זה איזה שחקן כי הוא סיים כרגע עם השאיפה ההוליוודית ובא לו עכשיו לשחק על גבי במה אחרת. בקצב כזה ברור שהוליווד לא זוכרת אם יש גבול או אין - כי מותר שם הכל. מותר להראות דברים לא צנועים, מותר להראות רציחות בלי סוף. מותר אפילו ללמד אותך איך שודדים ורוצחים בלי להיתפס כי את זה לא הם ביצעו. ואפילו לשדר את התוכניות הנ"ל בשעות צפיית ילדים מותר כי הם לא פגעו בך ישירות וגם אם יש לך בעיה - אל תצפה.בדידותה של הנפש
מעבר לזה שאתה כאילו חופשי אתה גם כאילו מחובר אל עולם נפלא צבעים יפים, אבל זה רק מבחוץ. השאלה היא איך הנפש מרגישה מבפנים - האם היא מרגישה סיפוק או בודדה? האם היא מרגישה יעוד או שהיא רוצה רק לקנות?! אז לפני שאנחנו בוכים על כמה שלהם טוב ועל כך שרע לנו פה - שזורקים עלינו אבנים, שאין פה חופש מוחלט לעשות דברים, כדאי שנזכור שפה לפחות יש מהות וסיבה!