דמותו המסקרנת והעלומה של שד"ל זוכה כיום לעדנה מחודשת בזכות הוצאה ראשונה לאור של כל פירושיו על התנ"ך.
שמואל דוד לוצאטו נולד באיטליה לפני למעלה מ200 שנה. הוא היה פרשן, בלשן, משורר, פילוסוף, חוקר ספרות ומתרגם. שד"ל עמד ראש בית המדרש לרבנים בפדובה שבאיטליה, תרגם את התורה לאיטלקית, כמו גם את סידור התפילה. הוא כתב פירושים על התנ"ך, חקר את שירת ימי הביניים, תרגם את משלי איזופוס לעברית ופרסם מאמרים רבים במגוון תחומים.
כשהיה בן 18 הוא כבר שלט בעברית, לטינית, גרמנית, צרפתית וכמובן איטלקית. בהמשך ילמד גם סורית וארמית ויהפוך לבלשן ומתרגם. הוא היה איש אשכולות ושילב את עשייתו כמתורגמן ומאמריו הפילוסופיים יחד עם היותו תלמיד חכם, מגדולי חכמי איטליה, אשר עמד בראש בית המדרש לרבנים בפאדובה ופרסם מאמרים תורניים מקוריים רבים.
שד"לצילום: יחצ
שד"ל שילב ספרא וסייפא ועודד גם את תלמידיו לרכוש השכלה ומקצוע לחיים לצד לימודי התורה. הוא לא הסכים שיקראו לו רב אלא מורה ולכן לא הסכים שיקראו לו "רשד"ל". גישתו לתורה בפרט ולחיים בכלל הייתה מקורית וחדשנית. כך גם ביחסו לנשים. 'לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך...' היכן אשתו? יש המפרשים שאשתו היא ביתו, אך שד"ל פירש כי נכון שאשתו כגופו, לכן כלולה במילה 'אתה', אבל בעוד בעבר הייתה לנשים פינה להתגדר בה, עם הזמן הגברים צמצמו את מעמד הנשים ויכולתן צומצמה. שד"ל היה מיעוט חדשני כשסבר שחייבים ללמד נשים תורה. אולם לצד גישתו האוונגרדית והחדשנית, שד"ל התנגד לכל ביטוי של רפורמה. הוא הרחיק ממנו תלמידי חכמים שהביעו עמדה שיש בה גישה של מנדלסון ותלמידיו.
מי שעמל לאתר, לאגד ולסדר את הפירושים הוא יונתן בשיא, נצר לשושלת רבנים איטלקיים וביניהם הרב יצחק פארדו, תלמידו של שד"ל. בשיא, חבר קיבוץ מעלה גלבוע, יו"ר איגוד התעשיה הקיבוצית ואיש הקיבוץ הדתי, החל במלאכת איסוף פירושיו של שד"ל לפני למעלה מעשר שנים. לפני ארבע שנים הוציא את פרושי שד"ל על התורה וכעת גם את כרכי שד"ל על הנ"ך.
שד"ל סיפר כי עד גיל 17 הספיק לסיים פעמיים את התלמוד יחד עם אביו, בגיל 28 כבר לימד בבית המדרש לרבנים בפאדובה. על אף גדולתו כמנהיג רוחני וכתלמיד חכם, שמו נפקד ממדף הספרים היהודי כמו שמות רבים של חכמי יהדות איטליה. למרות היותם קהילה עתיקה מאד ועשירה באוצרות תרבות יהודית, הייתה זאת קהילה קטנה וקולה נבלע בשאון קולם של רבני גליציה ורוסיה.
נצר למשפחת רבנים מאיטליה. בשיאצילום: פלאש 90. קובי גדעון
בשיא ביקש לתקן את העוול ההיסטורי ויצא למסע חובק עולם על מנת לאתר את כתבי שד"ל וכתבי תלמידיו. בשיא מוצא ביטוי נאמן לרוח ולתפישה המוסרית וההומנית של יהדות איטליה בהגותו ובפרשנותו של שד"ל. קול שכמעט אינו נשמע כיום בציונות הדתית. התפישה הזאת מדגישה את הקבלה ואת החמלה כלפי החלש והגר, האלמנה והיתום, ואפילו כלפי בעלי החיים, נושאים אקטואליים ורלוונטיים מאוד לימינו. בשיא רואה בהוצאת פירושי שד"ל מעין תשלום חוב של כבוד ליהדות איטליה ולהוריו שנולדו באיטליה.
מעט מהכתבים עברו בירושה במשפחתו של בשיא, ושאר הפירושים נמצאו לאחר תחקיר מאומץ בספריות יהודיות בוונציה, בוורונה, אך גם בניו יורק ובמקומות אחרים בעולם.
שד"ל הותיר בכתובים רק את פירושו לספר ישעיהו. פירושו לתורה הודפס על ידי בנו כחמש שנים לאחר מותו, ושאר ספרי הנ"ך הודפסו בבמות שונות. על מנת להביא לדפוס את פירושיו לשאר חלקי התנ"ך, 150 שנה לאחר פטירתו, היה צורך לנבור בכתביהם של תלמידיו הרבים וללקט את דבריו לכדי חמישה כרכים שאותם כאמור הוא מוציא לאור בימים אלה כהמשך לחמשת הכרכים הראשונים ובהם פירושיו של שד"ל על התורה.
שד"ל השתדל להוכיח כי ספר הזוהר לא יכול היה להיכתב ע"י ר' שמעון בר יוחאי, בהסתמכו על מדרשי ניקוד וטעמי מקרא, שנכתבו רק במאה השביעית בטבריה. כמו כן הוא היה ביקורתי כלפי הרמב"ם, כי סבר שדבקותו של הרמב"ם באריסטו היא שגיאה גדולה וסטיה מהגישה של התורה כפי שהוא מבין אותה. גישתו היתה קרובה יותר לאבן עזרא ולרשב"ם.
הוא הקדים את שיבת ציון בכמה עשורים, אך היה תומך נלהב בעליה לארץ ישראל, ועודד את תלמידיו לעשות כן. שד"ל כתב שכאשר תהיה חקלאות בארץ ישראל זו תהיה תחילת שיבת ציון והתקומה. כעת רואים אור פירושי שד"ל במדינה שראה בעיני רוחו.