הקריאה בספרו של סטפן צוויג "העולם של אתמול" שואבת אותך בסערה לתוך עולמם הפנימי של יהודי וינה האריסטוקרטים בשנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה. "בטחון" "סולידיות" ו"גאווה מוצנעת" גאווה שהביטוי שלה הוא בכך שלא תבקש מאיש דבר לעולם. אני מתוודעת לעולמם הפנימי ולמושגים הכל כך אנושיים שהיו מנת חלקם של יהודים אלה. כשהיה נראה שהעולם לא ישוב עוד לזירת הקרב הברברית, כי העולם התבגר ממנה.
אף שהספר הוא בסך הכל האוטוביוגרפיה של הסופר וחוויותיו האישיות, אלו אינן נותרות אפילו לרגע אחד הרפתקאות פרטיות. החוויה האישית מוסברת למן הרגע הראשון כחלק מתרבות כללית. היא נכרכת באווירה היהודית והוינאית של אותה תקופה. הספר הוא מכונת זמן משובחת המבהירה בחדות גבוהה, הרבה יותר מכל ספר היסטוריה, את תמונת העולם של יהודי מרכז-אירופי בן תחילתה של המאה העשרים, יהודי שזכה לצאת מן 'הגטו של הכסף' ונגאל מן העיסוק בחומר. הוא מפליא לתאר את התפיסות החינוכיות, את התיאוריות האינטלקטואליות, את הזרמים הרעיוניים, את ההנהגות הכלליות ואפילו את סגנון ההומור של התקופה. כל אלו מתוארים גם דרך פגישותיו עם אנשי הרוח של התקופה וגם באמצעות תיאורי סערות הנפש שחוו בדיונים שעסקו בשאלות שברומו של עולם. מתוך שלל הגירויים צמח המחבר להיות אדם הספוג באהבה ובאמון באדם בכלל.
עלית הנאציזם ומלחמת העולם השניה בהמשכה תופסת את המחבר ובני דורו לא מוכנים. "ויבוא היטלר" הוא שם הפרק המתאר את חווית החרון וחוסר האונים, של מי שנזרק מכל המדרגות שעליהן טיפס. של מי שאוסף כישוריו שהקנו לו מעמד בלתי מעורער של סופר, יוצר והוגה התרוקנו מתוכן באחת. של מי שהבטחון, הגאווה והסולידיות נמחים מעולמו ונשמרים עמו כזכרון מכעיס וחסר פשר.
הספר ראה אור בשנת 1942 שנה לאחר שמחברו שם קץ לחייו כשלא נותר לו למען מה לחיות. שאלת משמעות החיים צפה בספר מזווית חדשה מתוך עברית קולחת, מהירה ומשובחת ומתוך סיפורי מעשה מרתקים. זוהי קלאסיקה שהקריאה בה שובה את הקורא ומעוררת אותו למחשבה בלתי פוסקת על רוח האדם בכל דור ותקופה.