כשדניאל זמיר השתחרר מהצבא, כך מספרים, הוא טס לניו-יורק על-מנת לפתח את הקריירה המוזיקלית שלו. בזמן שהוא אבד ותעה ברחובות העצומים של מנהטן, חיפש לעצמו סגנון לבוש ייחודי, משהו שיגרום לו להרגיש שונה בעיר הגדולה. חבר שלו הדליק אותו על הציצית. וככה הוא התחיל - בלי כיפה, עם עגילים, שרשראות ופתילים לבנים מוארכים, מנסה לפתח סגנון שיום אחד יהיה מזוהה עימו לחלוטין - ג'אז יהודי.
באלבום החדש שלו, "נחמה ועידוד" (התו השמיני), זמיר ממשיך לתדלק את הייחודיות האופיינית שלו. כמי שגדל בתור חילוני במרכז, נסע ללמוד מוזיקה בחו"ל, התקרב לחסידות חב"ד ונחשב להצלחה בינלאומית עם שירים בשם "אחד עשר שהוא הכתר" או "תשעה ירחי לידה ב"ה ", זמיר בהחלט לא חשוד בקונפורמיות-יתר.
האלבום החדש של זמיר מתחלק לשניים - החלק האחד כולל קטעי ג'אז מקוריים שהלחין, בעוד החלק השני עמוס שירים ישראלים שזמיר שר עם זמרים אורחים בעיבודים מיוחדים. לצד קטעי ג'אז מקוריים שהלחין זמיר בעצמו, באלבומים האחרונים שלו ניכרת מגמה הולכת וגדלה של ביצועים מחודשים לשירים ותיקים.
באלבום הראשון שהוציא בארץ הקודש, "אחד", הוא עדיין לא העז לשיר בעצמו והאלבום כלל אוסף של רצועות אינסטרומנטליות. באלבום הבא הוא כבר לא חשש לנסות: זמיר כתב אינטרפרטציה אישית משלו להמנון הלאומי, כולל התייחסות למשיח ומנגינה ברוח "עוד לא אבדה תקוותנו". התוצאה נקראת, באופן לא מפתיע במיוחד, 'התקווה', והיא נחשבת אחת מפסגות הקריירה המוזיקלית של זמיר. ב"נחמה ועידוד" הנגן החב"דניק כבר עושה ביצוע מחודש ל"עד מחר" של יוני רכטר, שר את "בצהרי היום" של מאיר אריאל וגם "הורה ממטרה" זוכה לביצוע מחודש באדיבות הסקסופון המהולל שלו.
קטעי הג'אז מעניינים. גם לאוזן פחות מקצועית, שהסוגה מוזיקלית מניו-אורלינס היא לא בדיוק כוס התה שלה, הנגינה הוירטואוזית של זמיר והשליטה המוחלטת שלו בסקסופון תופסים להם מקום ברפרטואר הרצועות האהובות כבר משמיעה ראשונה. נכון, קטעי הנגינה שלו מורכבים, מסובכים, ואפילו קצת מהירים וצורמים למדי בשירים מסויימים - אבל זמיר, שתמיד מתחיל במנגינה פשוטה יחסית, מסתבך ומאלתר, דואג בכל שיר לחזור לבסיס-האם המלודי שפתח את השיר ובכך לסיים את הרצועה עם תחושה טובה באוזן.
לפני שנה הזדמן לי לעשות שבת באחת משכונות ירושלים. באותו יום ישנתי מאוחר מהרגיל והחלטתי להתפלל את תפילות השבת בשטיבלאך המקומי. אחרי הגבהת ספר-התורה התחיל קול מוכר לקרוא את ההפטרה. לקח לי פחות משני רגעים לזהות את קולו של זמיר, שכיאה לחב"דניק התפלל במניין המאוחר ולקח על עצמו את אחריות ההפטרה.
העובדה שהצלחתי לזהות את קולו של נגן הג'אז הידוע היא לא ברורה מאליה - רוב הנגנים בתחום, מלבד יחידי-סגולה כדוגמת לואי ארמסנטרונג, מסתפקים בנגינה בלבד, ואת תפקיד השירה הם משאירים (אם בכלל) לאמנים אחרים. זמיר, מסתבר, גם נאה לשמו - החל מהאלבום השני שיצא בארץ (והחמישי בכלל, אם סופרים גם את הפרויקטים שהקליט במסגרת הלייבל האמריקאי Tzadik) בוחר זמיר להיפרד זמנית מכלי הנשיפה שעשה לו את הקריירה ולהפעיל גם את מיתרי הקול. הקול שלו לא יוצא-דופן או מרגש במיוחד, אבל יש משהו תמים ויפה בבחירה לעמוד מול המיקרופון, אפילו שהוא לא בדיוק סיימון וגרפונקל.
 |
|
(צילום: עטיפת האלבום)
|
באלבום הקודם שלו, "שיר געגוע לכאן", כתב זמיר את שיר הנושא. השיר, דואט של זמיר עם חברו אביתר בנאי, זכה להצלחה גדולה והושמע פעמים רבות בתחנות הרדיו השונות. גם באלבום הנוכחי זמיר כותב ושר שיר משלו - "אין לי מקום", יחד עם חברו מימי התפוח הגדול, מתיסיהו. חוץ מהראפר החסידי, משתתפים ב"נחמה ועידוד" גם יוני רכטר וברי סחרוף, שתיים מאושיות המוזיקה הישראלית, איתם הוא מבצע חידושים לשירים ישראלים מוכרים. באלבום הנוכחי מנסה זמיר את מזלו בטרנד הכי חם במוזיקה הישראלית המתחדשת - שירת פיוטים. זמיר מבצע את הפיוט המסורתי "יעלה יעלה", פיוט שמושר לרוב סביב שולחן השבת, עם אלתורים מעניינים על מקאם ביאת וביטבוקס של מתיסיהו.
מבחינה חיצונית האלבום מעוצב בטוב טעם, ובחוברת שמצורפת לאלבום זמיר מסביר בהרחבה על שמו של כל שיר, המשמעות שלו והרקע לכתיבתו. מעריציו הותיקים של זמיר לא צפויים להתאכזב, ולאלו שעדיין לא מכירים - זה בהחלט אלבום שטוב לפתוח איתו בהיכרות. שווה האזנה.
נחמה ועידוד / דניאל זמיר
נגנים: ניתאי הרשקוביץ - פסנתר, גלעד אברו - קונטרבס, אמיר ברסלר - תופים, יונתן אלבלק - גיטרה.