יקרת פרידמן (45) עורכת דפי לימוד התורה של הרבנית ימימה מזרחי-"פרשה ואשה" מזה 16 שנים. מתגוררת בתקוע שבגוש עציון ואמא ל-9.
איך הכל התחיל?
הכרנו לפני 16 שנה בנחלאות. אני הייתי רעיה טרייה ואמא צעירה, דוקטורנטית לעיתונאות ולתקשורת באוניברסיטה העברית. הרגשתי שמאז הנישואין החיים נהיו גדולים עלי. יותר מדי תפקידים שצריך להצטיין בהם, אחריות כבדה והתפתחויות לא צפויות... בקיצור, חיפשתי הכוונה.
ואז חברה סיפרה לי על שיעור בפרשת השבוע שמתקיים אצל חברה שלה בסלון. אני זוכרת איך עיקמתי את האף. פרשת השבוע לא עניינה אותי. לשמחתי, אחרי עוד כמה הפצרות מצידה, נכנעתי והגעתי לסלון המדובר. אשה עם כובע רחב שולים ותכשיטים וחליפה קיבלה את פני ואמרה לי בחיוך ענק: ברוכה הבאה.
זה היה שיעור מופלא. יצאתי ממנו זקופה בעוד עשרה סנטימטרים. קיבלתי בו ארגזים של חוכמה ושמחה, מעל ומעבר לציפיות.
כל השאר היסטוריה. לשיעור הבא כבר הגעתי מצוידת במחשב נייד וביכולות הקלדה עיוורת, העיקר לתעד כל מילה ומילה. הרבנית לא התנגדה, היא אמרה שאם זה משמח אותי אז בסדר, אבל היא לא מבינה מה אני כל כך מתלהבת, זה הרי רש"י שכל אחת יכולה ללמוד לבד...
כבר במפגש הראשון שלנו ידעתי שהיא עוד תמלא איצטדיונים, זה רק עניין של זמן. בסלון ביתה היו שמונה נשים בלבד, אבל היה ברור לי שזו רק ההתחלה. הבאתי לשם את כל השכונה. הסלון התפוצץ מרוב נשים ועגלות תינוק. הקובץ שהייתי מקלידה בשיעור התחיל לרוץ מפה לאוזן והיה לו ביקוש מטורף. נשים גילו שיש חוכמה עתיקה ועכשיו היא סוף סוף נגישה. אין נושא שהרבנית לא מתייחסת אליו, פשוט אין. על הכל היא תדבר ומפרספקטיבה מאד עדכנית ומצד שני מאד עתיקה וקדושה. זה מרים את החיים לגובה, והבנתי שאם אני כל כך מתלהבת, אז אני בטח לא אהיה היחידה.
אני זוכרת שאמרתי לה פעם, בשנים הראשונות: "הרבנית, בואי נקרא לשיעור פרשה ואשה". היא הסתכלה עלי ואמרה: "כן!" וזה נהיה. אחרי כמה שנים באתי אליה עם הלוגו, והיא אהבה. פרשה ואשה התפתחה וקהילת הקוראות גדלה ולאט לאט הרבנית הבינה שיש כאן משהו. אנחנו קהילה חסרת תקדים. נשים שמקבלות בכל שבוע שיעור תורה מיוחד במייל ומדפיסות אותו וקוראות בו והולכות עם זה כל השבוע – לא היה דבר כזה בעולם.
ואז ביקשתי ממנה להוציא לה ספר, וכך יצא פנקס הצמיחה "במה אברכך". ואחר כך יצא הספר "פרשה ואשה", ו"כמים, ליבך" והתחלתי להוציא לאור יומן שנתי עם דברי תורה של הרבנית ימימה. הכל לאט. בעמל. כל צעד לקח זמן ומהלכים בנפש.
הרבנית ימימה מזרחי ויקרת פרידמןצילום: משה אליהו
מה מייחד את הספר שיוצא עכשיו?
קראנו לספר החדש "איך היא צומחת", ממש כמו השם של הכנס השנתי שלנו. זה ספר מלא קסם. אספתי לתוכו מלא נוסחאות וסודות לצמיחה, לשמחה, ברכה וטהרה, כולן מתוך השיעורים של הרבנית ימימה. ובגלל שהתורה של הרבנית ימימה היא כל כך נשית ואישית, יכולתי להרגיש את עצמי משתנה וצומחת, רק מהעבודה על הספר. ראיתי איפה בחיים שלי התייבש ואיפה צריך השקיה, ראיתי איפה הזוגיות זקוקה לגינון ולדישון. ההכנות לקראת השבת נעשות פתאום בהרבה יותר חשק. זה כוחה של תורה נשית. היא מפעילה את כל המערכות. חשוב לי שהתורה תצא וואו. שמי שקוראת תגיד "וואו, זה כתוב בתורה? במפרשים? זה כל כך רלבנטי אלי!"
ספר הוא יצירה ספוּרה. אי אפשר להכניס הכל. ארכיון השיעורים של הרבנית ימימה הוא ספריה מטורפת מבחינת היקף הנושאים והחומרים שהרבנית נוגעת בהם. אז למשל, הרבנית תמיד מתייחסת לחדשות ולאקטואליה, והעדפנו לוותר על זה. גם על נושאים בעלי אופי מגזרי מדי. בנושאים שהצניעות יפה להם הקפדתי שמה שנכנס לספר יהיה מבורר ומינימלי. זו מדיניות שהרבנית מקפידה עליה מאד, שהצניעות תהיה ותישאר צנועה.
ותמיד יש לי את אותה ההתלבטות: עד כמה לשמר בספר, שהוא נצחי וציבורי, את סגנון הדיבור הקולח של הרבנית שהוא מאד בגובה העיניים, לעומת המשלב הגבוה יותר שלה, שהוא לכאורה מרשים יותר. השתדלתי ככל הניתן לשמור על הניגון של הרבנית, על העין הטובה, הישירוּת והקריצה. והתחבטתי ובכיתי הרבה על קטעים יפהפיים שלא נכנסו אבל התנחמתי בכך שהמנויות שלנו מקבלות בכל שבוע את הלימוד השלם, והן מרוויחות בגדול.
עבדתי עליו ימים ולילות ואם לא היה הדדליין של ההדפסה, אני מאמינה שעדין הייתי עובדת עליו כי יש לרבנית שפע של חומרים יפהפיים.
פרשה ואשה IN לימודי דוקטורט OUT
לימודי הדוקטורט היו חלום שלי, אבל החלום נשבר. כשהייתי נכנסת לאוניברסיטה היה יורד לי מסך חשוך על העיניים. בשנה הראשונה להיכרותי עם הרבנית ימימה ביקשתי ממנה כמה רגעים להתייעצות. סיפרתי לה עד כמה רציתי להיות אשת אקדמיה ועד כמה החלום הזה "מג'עג'ע". הרבנית הקשיבה ואמרה לי משהו שכיום הוא כבר טריביאלי, אבל אז זה היה ממש חידוש בשבילי: "יקרת, אין שמחה כהתרת ספקות. זאת אומרת שאת צריכה לבדוק איפה נמצאת השמחה שלך. אני לא חושבת שהאקדמיה תזיק לך באיזשהו אופן, תחשבי באיזו מהאופציות את תהיי שמחה יותר".
זה היה רגע של אסימון נופל. אחרי תקופה ארוכה של לבטים, ממש הרגשתי את ים סוף נקרע. חזרתי הביתה, כתבתי לאוניברסיטה שאני מוותרת על המלגות השמנות ויצאתי לדרך חדשה, שממש לא ידעתי מה היא תהיה...
עדי, אישי היקר, מאד רצה בשבילי שאגשים את החלום ואהיה אשת אקדמיה מובילה בתחום. אבל הדוקטורט פשוט גרם לי לייאוש ולהתייבשות והעזיבה היתה בלתי נמנעת. במקביל, עדי ראה עד כמה התורה של הרבנית ימימה משמחת אותי בשנים הראשונות של הקמת המשפחה, וכשאשה חוזרת הביתה משיעור והיא שמחה ומחוברת ומפויסת ומפוקסת, זה שווה המון.
ככל שמפעל פרשה ואשה הלך והתפתח, זה מילא גם אותו סיפוק. יש לי ממנו מאתיים אחוזי תמיכה גם כשהעבודה לוקחת אותי ללילות של עריכה נמרצת לקראת הוצאת ספר או קמפיין. הוא גם הכי מחזיר אותי לקרקע כשצריך ולשמחתי, בהיותו גאון מחשבים, הוא אחראי על כל התמיכה והמערכות אצלנו בפרשה ואשה. צריך להודות על שליחות כל כך מיוחדת וגדולה שנפלה בחלקנו.
"איך היא ידעה בדיוק מה עובר עליי"
הדפים האלה הם השיעור של הרבנית בטהרתו. לימוד שבועי מלא. צריך להבין שכשהרבנית פותחת את החומש, היא מעמידה מול עיניה אשה אחת, ספציפית, שצריכה לשמוע תשובות לדברים שטורדים את שנתה בלילות. והיא מייעדת לה את כל השיעור, ממש ככה. לכן זה תמיד יוצא כל כך אישי. מבחינתה, האישה הזו כתובה בתורה.
ורק אצל הרבנית תמצאי לימוד נשי באמת, שמחבר את כל האברים, הרגשות והצלילים. היא פשוט מבקשת להיות אשה במלוא המרחב. בכל שבוע אנחנו יוצאות עם ארגז כלים מלא – תפילה, דמיון, דיבור, עשייה, אמונה, מבט, טעם. ואיפה עוד תמצאו דברי תורה מלאים בדיחות. יש לרבנית חוש הומור מטורף. ויכולת מדהימה לספר סיפורים. אי אפשר שלא להיסחף פנימה.
הרבנית חיה בכאלה רמות של רגישוּת ושל מילים, שהיא מסוגלת לתת ביטוי מילולי מאד מדויק לרגשות של נשים. הן יקראו ויגידו: "איך היא ידעה בדיוק מה עובר עלי ועוד תיארה את זה כמו שאני לא הייתי יכולה"... ותמיד היא תוציא אותך גדולה ויכולה. נקודת המוצא שלה תמיד אופטימית. אני קוראת את כל העלונים ובאמת כמו של פרשה ואשה – אין. אבל במקום לדבר, אפשר להוריד שיעור ישירות מהאתר שלנו (parasha.org) ולראות בעיניים את היופי הזה.
יקרת פרידמןצילום: משה אליהו
אילו תגובות את מקבלת מהמנויות שלכן?
התגובה האהובה עלי היא "הרבנית, את דיברת בדיוק עלי". וגם: "למה אין שיעור השבוע?" שזה קורה בחגים ובחופשות. גם אני נהיית עצבנית כשאין לי שיעור טרי. הקוראות שלנו מציפות אותנו בברכות ובפרגונים. זו קהילה חמה ומגיבה שאין לתאר. אני אוהבת כל מנויה ומנויה, כל אשה שמתעקשת להכניס תורה לחיים בזמן המועט שיש לה. זה הרבה יותר בעיני מאשר לקחת שנה וללמוד במדרשה. זה פשוט לחיות את החיים עצמם ולהתעקש לראות מעבר, למצוא משמעות מַצִמיחה.
הרגע הקסום של השבוע הוא הרגע שבו אני לוחצת על הכפתור "שלח" ופתאום יוצא במייל שיעור מדהים לאלפי נשים. זה באמת רגע מיוחד, שקורה בכל יום חמישי, וכולנו מחכים לו. בני זוג שמדפיסים לנשותיהם בעבודה את השיעור מחכים לו, ונשים מחכות לו, ונערות מחכות לו והרבנית מחכה לו, והצוות של פרשה ואשה מחכה לו. לזה אנחנו מתכוננים כל השבוע. זה כמו רגע של לידה והוא מלוּוה בהמון לחץ ומתח, כי עבודת העריכה אינטנסיבית ברמות-על. יש לי יום וחצי של עבודה להוציא תחת ידיי את כל מה שהרבנית הכינה השבוע.
מנויה אחת, אשה חילונית, עשתה פוסט דוקטורט בארצות הברית. היא כתבה לי שערב פסח הגיע והיא ובעלה ושתי הבנות לא התכוננו לזה בכלל. והיא בעבודה שלה ובן הזוג בעבודה שלו ופתאום נצבט לה הלב: ליל הסדר היום ומה היא תעשה?
ואז הגיע אליה השיעור והיא קראה בו על החירות וגם על להיות בת חורין מכל הלחצים. מהעבודה, מהמשפחה, מהקניות. ואז קרה לה דבר מדהים: היא קמה ויצאה מהמשרד. הרגע הזה שהיא קמה, ממש יכולתי לדמיין אותו בעיניים. היא קמה ויצאה לקניות וערכה שולחן והכינה מטעמים וכל בני המשפחה שלה משתאים מהמרץ שפתאום תקף אותה. באותו לילה הם ערכו את ליל הסדר היפה ביותר שהיה להם בחיים, עם כל ההגדה והשירים ודברי תורה שהם אמרו מתוך דפי השיעור.
זה סיפור שהולך איתי המון זמן. אני מתרגשת מזה שאשה קמה ומחדשת כוח, ופתאום כל הבית רוקד ואפילו הרהיטים שרים. זה דבר שקורה אצלי הרבה בזכות הדפים האלה.
הרבנית מעורבת ממש בכל פרט. זה חשוב לה.
הכנס שלנו הוא בעיקר מפגש. מפגש של הרבנית ושלי עם הקוראות שלנו ועם כל מי שרוצה להבין מהי עצמה נשית וצמיחה נשית. אנחנו עמלות על תכנית מאד עשירה אבל אני בעיקר מתרגשת מזה שאני אראה פנים, שאני ארגיש את החום האדיר שנושב מהנשים האלה. אצל אחת קורים דברים לא פשוטים ואצל אחרת לא קורה שום דבר וכל אחת צריכה לגלות בעצמה כוחות של צמיחה, ובתנאים שהקב"ה הציב לפתחה. וכולן מתמודדות.
בכנס אנחנו נשיק את הספר החדש שלנו, שגם הוא נקרא "איך היא צומחת", ועוסק כולו בצמיחה נשית – וזה אף פעם לא פשוט. צמיחה תמיד מגיעה מתוך איזשהו חושך, מתוך מעבה האדמה. ממש בימים האלה הספר בדפוס, ובהוצאת קורן-מגיד עשו הכל כדי שאנחנו נעשה לו השקה בכנס, עוד לפני שהוא מגיע לחנויות הספרים. אז יש בכנס שילוב מהמם של תוכן עם מפגש עם מוסיקה.
אנחנו רוצות לפנק את הקוראות שלנו והזמנו אמנים מהשורה הראשונה. אביתר בנאי, שאף פעם לא מגיע סתם כאורח, יהיה אצלנו בכנס עם שירים שבחרנו איתו בקפידה וגם שירי מימון מגיעה.
לבחור אמנים זו תמיד נקודה מורכבת אצלנו. הקהל שלנו מגּוון ויש בו אלף רגישויות. אז מצד אחד שואלים אותנו למה זמר ממין זכר ומצד שני שואלים אותנו למה זמרת חילונית. ואנחנו אומרות שאצלנו ב"פרשה ואשה" אין עיקרון של הדרת גברים. אנחנו לומדות תורה נשית מרבנית גדולה, וחוזרות הביתה, מחוברות לכל מי שסביבנו: הורים, בן זוג, ילדים, אחים ואחיות. אנחנו גם לא מדירות חילוניות חלילה, ואני מאד אשמח ששירי מימון, שזו הפעם הראשונה שלה שהיא שרה בפני נשים בלבד, תצא מהכנס שלנו בתור שגרירה. שגם היא תראה מה זה תורה-וואו, מה זה כוח של נשים מאמינות. כמובן שגם עם שירי בחרנו את השירים בקפידה יתרה. הרבנית מעורבת ממש בכל פרט. זה חשוב לה. פרשה ואשה נהייתה אחד הכלים החשובים שלה לייקר את התורה, לשמח ולנחם נשים.
הרבנית ימימה מזרחיצילום: משה אליהו
אני פשוט אביט בכן בהשתאות ואשאל: "איך היא עושה את זה?"
אין על האנרגיות המדהימות של נשים וזה דבר שאפשר לחוש רק במפגש פנים אל פנים, בהזנה הדדית. בכנס הקודם, ממש הרגשתי את החום של הקהילה הזו נושב אלי, עד לבמה. אני רואה איך אלף ההכנות שאנחנו עושות, בונות כלי ענק שמחזיק אהבה. וכשהרבנית ימימה מבקשת מכל אחת לשים את היד על הראש של זו שיושבת לידה, ולברך אותה, ואלפי נשים עושות את זה, אלה אנרגיות אדירות שפותחות שערי שמים.
הרבנית ימימה אומרת: "אנחנו מצידנו מכינות תוכנית עשירה, מפתיעה ומרגשת, ויהיה גם מפגש עם נשים מרתקות, עם סיפורי צמיחה מופלאים. אבל, אם להיות כנה, המופע האמיתי לא מתקיים על הבמה. הוא מתקיים בקהל. עבורי, הנשים הן-הן המופע. כל אחת ואחת היא צמיחה מהממת. הכנתי שיעור מיוחד לכנס, אבל אני בעיקר בתפקיד הקהל המתפעם. אני פשוט אביט בכן בהשתאות ואשאל: "איך היא עושה את זה? איך היא מתגברת על נסיבות חיים בלתי אפשריות, ועולה ופורחת, אפילו כשהיא עצמה לא רואה את זה קורה? בקיצור – איך היא צומחת?"
איך את מסכמת את פועלה ומפעלה של הרבנית?
הכי חשוב לה לנחם ולשמח נשים. זו שליחותה בחיים. היא חוזרת מאוחר בלילה מהרצאה, אחרי שעמדה שעה בסוף והקשיבה להמון נשים ונערות ובחורות ובירכה אותן במה שהן מבקשות. וכשהיא פותחת את החומש, היא חופרת בטקסטים ומחפשת בהם תשובות לכל השאלות של כולן. שום שאלה לא מרתיעה אותה. היא לא תשקוט עד שפתאום התשובה תנצנץ לה מהכתובים.
פעם היא סיפרה מאיפה הדרייב הזה שלה. לפני 13 שנים, נולד לה ילד עם מום בלב ובמשך כל חייו הקצרים הוא לא ירד לה מהידיים. הכל סבב סביב לחץ הדם והדופק שלו. הוא היה תכלכל מהמאמץ לנשום. אסור היה לו לבכות. בגיל שנה ושלושה חודשים הוא נפטר מדום לב, מחובק בזרועותיה בבית החולים. היא סיפרה שמאז, היא מחזיקה לאשה את היד ו"בודקת" לה את הסטורציה, את הדופק ואת רמת החמצן בדם. היא מרגישה שזה פיקוח נפש, שאסור שהאישה הזו תבכה. לכן היא תעשה הכל כדי לשמח. היא תיסע למרחקים ותבקר אלמנות ושכולות וחולות ותכין בדיחות והצגות ותחפש את דבר התורה המנחם בעומקי העומקים. והיא תתפלל על כל כך הרבה נשים.
ואולי לא כולם יודעים, אבל כבר שנתיים וחצי שהיא ואישהּ, הרב המקובל חיים מזרחי, ייסדו את בית "אבני קודש", ישיבה לנוער נושר. הם דואגים אישית לקרוב ל-50 נערים, באהבה שאין לתאר. הם פשוט טובים, אנשים טובים וצדיקים. נאה דורשים, ונאה עוד יותר עושים ומקיימים.