אחרי שלושה זוגות ששברו את הצלחת ב"ווארט", אתמול (א') נשברה הצלחת הרביעית כשיעקב והלל החליטו להתארס. הצעת הנישואין הייתה מתוקה ומרגשת, ואין ספק שמדובר בזוג יפה וחמוד במיוחד. שיהיה במזל. אלא שעוד לפני ההצעה ואירוע הווארט שודרה בפרק סצנה אחת שאי אפשר להתעלם ממנה.
יעקב והלל יצאו רק לשלושה פגישות, אך הוא כבר בטוח מספיק כדי לכרוע ברך. מה לגביה? בתחילת הפרק עוד לא לגמרי ברור. הלל מגיעה לפגישה עם הרבנית רחל בזק כדי שתעזור לה לקבל החלטה ובעיקר בהירות, ומה שקורה בחדר הזה מצליח להדהים אותי. הלל מספרת לרבנית שהיא מרגישה מפוחדת, לחוצה ומעט מבולבלת, והרבנית מזמינה אותה לכתוב את הפחדים שלה על דף. עד כאן, גישה טיפולית מכילה ונפלאה.
מי שיתעמק לא יוכל להתעלם מהגזלייטינג שהלל עוברת שם
אלא שמכאן קורה אירוע שכמעט נעלם מעיני הצופים. מי שיצפה בסצנה בצורה שטחית יגיד כנראה שהרבנית מגיבה להלל באמפתיה - מה שנכון - אך מי שיתעמק לא יוכל להתעלם מהגזלייטינג שהלל עוברת שם. היא משתפת שהיא מפחדת שהפערים בינה לבין יעקב יפריעו לחיי הנישואין, ובתגובה הרבנית מזכירה לה שהקב"ה נמצא איתם בתוך הקשר. אני לחלוטין מסכימה עם האמירה הזאת, אבל איך היא מקדמת את הלל? האם זה אומר שלא יהיו קשיים? האם זה אומר שהפערים לא יפריעו? אמונה בקב"ה יכולה לעזור, אבל גם היכרות מעמיקה עם הפרטנר שלך וביטחון במערכת היחסים שבניתם. אולי, רק אולי, שלושה דייטים לא מספיקים כדי לסמוך על כך שתצלחו את כל הריבים וכל המכשולים?
מתוך "ווארט" צילום: צילום מסך רשת 13
אין ניסיון לראות את הפחד של הלל ולהבין אותו
משם זה ממשיך. פחד אחר של הלל הוא שהיא לא מרגישה מספיק מוכנה לחתונה. פחד טבעי כל כך, הגיוני כל כך, שנרמס גם הוא באופן מיידי. "אין מספיק מוכנה", קובעת הרבנית מיד, בחיוך כמובן. גם כאן אני לא מתנגדת לחלוטין ומסכימה עם הרבנית שפחדים וחששות תמיד יהיו, אבל אולי אפשר לנסות לרגע להקשיב לקול שמשמיעה הלל? להבין ממה נובעת התחושה שלה ומה מטריד אותה? ושוב מציעה בעדינות - אולי עוד כמה דייטים יסייעו למוכנות?
החלק האחרון בסצנה גרם לי להתכווץ יותר מהכל. הרבנית מבקשת מהלל לקחת את הדף עליו כתבה את כל הפחדים והחששות ולקרוע אותו לגזרים. זאת פעילות מוכרת של בני עקיבא או מסע התעוררות באולפנה, כותבים את כל הדברים הרעים ומשליכים למדורה, אבל כאן מדובר במצוקה אמיתית. וזה בדיוק מה שהרבנית עושה בשיחה שלה - קורעת לגזרים את כל הפחדים של הלל. לא מתייחסת אליהם באמת, לא מנסה לברר אותם, אלא מבטלת את כולם בנימוק כללי אחד: השם יעזור.
זאת לא ביקורת על הרבנית, אלא על הגישה חסרת הסבלנות
אני לא רוצה למתוח ביקורת אישית על הרבנית, שנדמה כי באמת ובתמים מנסה לסייע להלל להגיע אל החתונה המיוחלת. האמפתיה ניכרת מעיניה וברור לי שהיא מאמינה בדרך שהיא מנסה להוליך את הלל בה. ובכל זאת, קשה לי עם הגישה שלא נותנת מקום לקצב אחר. "לפעמים צריך להציב אולטימטום", אומרת שרה פכטר כשהיא ויקי רייסנר דנים על ההחלטה של יעקב להפתיע את הלל עם הצעת נישואין. באמת שרה? אולי לפעמים צריך להמתין בסבלנות? לתת לזמן לעשות את שלו, לאפשר לזוג להכיר באמת?
הסיפור של יעקב והלל מסתיים עם סוף שמח, לכאורה, כשהם מתארסים. כנראה שהלל הגיעה למסקנה שהיא דווקא כן מוכנה להתחתן, והאמת - האהבה ביניהם ניכרת. ועדיין, צבט לי לראות את היחס שקיבלה כשהעזה להביע חשש, ואת חוסר המענה שיש בציבור למושגים כמו סבלנות, בלבול או פחד מחתונה.