חצי שנה הספיקה: מגישי הטלוויזיה הפסיקו לצנזר את עצמם והתוצאה דוחה

סדרת הדרמה התקופתית של כאן 11 אל מול "שנות ה-90" המשעשעת של רשת 13, האמירות המחרידות של ערד ניר ורזי ברקאי בשידור והניצחון של מגי טביבי - מול ינון מגל | סיכום שבוע בטלוויזיה הישראלית

תהילה שינובר תהילה שינובר, חדשות כיפה 11/04/24 18:23 ג בניסן התשפד

חצי שנה הספיקה: מגישי הטלוויזיה הפסיקו לצנזר את עצמם והתוצאה דוחה
"חבר'ה שהרגנו סתם". רזי ברקאי, צילום: צילום מסך

עוד שבוע מגיע לסיומו במדינת ישראל, ולצד יציאת הלוחמים מעזה והדיונים המתמשכים על עסקה גם ערוצי הטלוויזיה סגרו שבוע שבמהלכו הסתיימה חצי שנה למלחמה. ברשת 13 ובכאן 11 הגיעו לסיומן שתי סדרות מצליחות, אבל דווקא מגי טביבי הייתה זו שזכתה השבוע להישג הגדול. וגם, כשחיילים עדיין נלחמים וחטופים עדיין בשבי, מגישי החדשות הרשו לעצמם לשבור את הכלים. הנה מה שקרה השבוע על המסך.

סיומה של תקופה

השבוע הגיעו לסיומן שתי סדרות תקופתיות - "שנות ה-90" של רשת 13, סדרת ההמשך ל"שנות ה-80" של שלום אסייג, ו"הצבי" של כאן 11, דרמה מסוף המאה ה-19 על חייו של אליעזר בן יהודה. שתי הסדרות שלקחו את הצופים אחורה בזמן כמעט הפוכות זו מזו: האחת קומדיה קלילה עם דמויות מגוחכות ומוקצנות, השנייה דרמה שלוקחת את עצמה ברצינות עם דמויות דוברות רוסית והפקה מושקעת. בתאגיד, כמעט כרגיל, הפסידו ברייטינג באופן משמעותי - ממוצע של 4.6% רייטינג ל"הצבי" מול 7.5% למתחרה - אך ניצחו בגדול בפלטפורמות האחרות.

בחשבון היוטיוב ובדיגיטל בכלל זכתה הסדרה על בן יהודה ליותר מ-2 מיליון צפיות, והוכיחה את מה שהרגשתי כבר מהפרק הראשון: מדובר באחת הסדרות הנפלאות ששודרו כאן לאחרונה. היא אמנם צולמה לפני המלחמה ולא קשורה אליה בשום צורה - מדובר בתקופה שבה עוד לא היו מלחמות לישראל, כי עוד לא הייתה ישראל - אך אין ציונית ממנה. היא עשויה היטב, השחקנים הראשיים אור בן מלך וסוזנה פפיאן פשוט מעולים, ובכל זאת בפריים טיים הטלוויזיוני היא הפסידה בגדול ל"שנות ה-90".

"הצבי". לא מתאימה לכל אחד

"הצבי". לא מתאימה לכל אחד צילום: כאן 11

בניגוד לקומדיה של רשת 13, הקלילה, הנגישה, שיכולה לעניין גם את הדור הצעיר, "הצבי" הרבה יותר כבדה ופונה לקהל יותר ספציפי. אם "שנות ה-90" יכולה לעניין גם את מי שלא נולד במרוקו ואפילו לכבוש את הטיקטוק עם להיטים כמו "בני ברק סיטי" (והיא באמת משעשעת ואסקפיסטית כפי שהיא מנסה להיות), "הצבי" אפילו לא מנסה להיות כזאת. כדי להפוך לתכנית "לכל המשפחה" צריך לוותר על לא מעט שתיקות דרמטיות ומילים גבוהות, והתאגיד לא היה מוכן לעשות את זה. אנחנו, הצופים, הרווחנו בענק.

נשברו הכלים

אמירות קיצוניות של מגישי חדשות בשידור הן לא דבר חריג כל כך בטלוויזיה הישראלית, אבל שתיים באותו השבוע? זה כבר משהו שכדאי להתעכב עליו. זה התחיל עם ערד ניר בחדשות 12 שהשווה בין החמאס לסמוטריץ' ובן גביר ("הקיצוניים בשני הצדדים שמנהלים את המשא ומתן בסך הכל מראים איזה סוג של אחדות דעים, הקיצוניים בחמאס כנראה לא רוצים עסקה והקיצוניים בממשלת ישראל גם אומרים שבתנאים הנוכחיים לא רוצים עסקה"), והמשיך עם רזי ברקאי בחדשות 13 שהגיב על חיסול ילדיו ונכדיו של מנהיג החמאס איסמעיל הנייה ("שישה חבר'ה שהרגנו סתם").

סמוטריץ ובן גביר במליאה

סמוטריץ ובן גביר. "הקיצוניים בשני הצדדים" צילום: מאיר אליפור

בשני הערוצים האלה שידרו השבוע סיכומים מושקעים של חצי שנה למלחמה, מצגת קורעת לב עם הזוועות שעברנו ועודנו עוברים מאז מתקפת החמאס בשבעה באוקטובר. נראה שאחרי שישה חודשי מלחמה מלאים גם מגישי החדשות התחילו לשכוח מה עברנו, והרשו לעצמם לשבור את הכלים. האחדות שאפפה אותנו בחודשים הראשונים למלחמה נעלמה, ואפשר לחזור להשוות אנשים שאנחנו לא מסכימים איתם לרוצחים, אנסים וחוטפים. רוח הקרב נרגעה, וניתן שוב לגונן על הצד השני המדוכא.

כדאי להזכיר לניר וברקאי היקרים כי בזמן שהם יושבים באולפן הממוזג, לוחמים עדיין נמצאים בשטח. חטופים וחטופות עדיין כלואים חסרי אונים במנהרות. בזמן שהם פולטים אמירות מזעזעות, עליהן הומצא הביטוי "השיח של השישי באוקטובר", המלחמה הארורה עדיין בעיצומה. לפחות עד שהיא תיגמר, נשמח אם תישאר בשדה הקרב ולא תשוב למסכי הטלוויזיה שלנו. שמענו מספיק שנאה.

ניצחונן של המגי טביביות

השבוע התבשרנו כי מגישת המהדורה המרכזית של חדשות 14, מגי טביבי, נבחרה להיכנס לרשימת הצעירים המבטיחים בדירוג "30under30" של העיתון "פורבס". בנובמבר 2021, כשטביבי נבחרה להגיש את המהדורה המרכזית בערוץ (אז ערוץ 20), היו רבים שצקצקו על הבחירה בפליטת ריאליטי צעירה מאוד ביחס למתחרה יונית לוי וחסרת ניסיון. פחות משלוש שנים לאחר מכן, ומסתבר שמדובר באחת ההחלטות הטובות ביותר שעשה הערוץ.

מגי טביבי. השקט גבר על הצעקות

מגי טביבי. השקט גבר על הצעקות צילום: טל עבודי

בשנים האחרונות הערוץ הצעיר אימץ לשירותיו לא מעט טאלנטים ימניים פרובוקטיביים, מינון מגל ועד יותם זמרי, ולאחרונה הצטרף גם שי גולדשטיין שמצליח להדביק את הפער. כל אלו, הפולטים אמירות מטופשות בשידור ואז מסרבים לחזור בהם, גוררים אחריהם ביקורות (מוצדקות) ופוגעים קשות בלגיטימציה של הערוץ. טביבי, לעומת זאת, היא בדיוק הפנים שערוץ 14 היה זקוק להן: ימנית, מסורתית, אבל לא צועקת. יפה ומתוקה מהסוג שאי אפשר באמת לכעוס עליה, ולצד זאת רהוטה ומקצועית.

ערוץ 14 קם כמתנגד ברור לדעות השמאל בערוצים 12 ו-13 (ועם אמירות כמו של ניר וברקאי, אפשר להבין מהיכן התעורר הצורך), והרגיש שהוא צריך לצעוק הכי חזק שאפשר כדי שמישהו סוף סוף יקשיב לו. עם כניסה לרשימה היוקרתית של פורבס ועם אהדת הקהל שהיא מקבלת, טביבי הוכיחה שלפעמים שקט גובר על צעקות. אולי כדאי שינון מגל ילמד ממנה.


Notice: Undefined variable: tmpUrl in /srv/sites/kipa.co.il/public_html/incFiles2021/footer.php on line 368

Notice: Undefined variable: tmpUrl in /srv/sites/kipa.co.il/public_html/incFiles2021/footer.php on line 368