הידיעות על עמוס תמם שגילח את הראש לטובת תפקיד טלוויזיוני כבר כמעט נשכחו עד שקשת 12 מצאה סוף סוף את הזמן לעלות עם "חולי אהבה", סדרת הדרמה החדשה שלה. אחרי למעלה מארבעה חודשי מלחמה הרגישו בערוץ שהצופים בשלים לקצת אסקפיזם - אם אפשר לקרוא לסדרה על סרטן ככה - ואתמול (ב') שודר פרק הפתיחה החגיגי.
רוב המחשבות שהיו לי לאורך הפרק היו בעיקר "לא יכול להיות שאיילת זורר טובה כל כך". אבל הנה, יכול להיות. זורר הצליחה לסחוף אותי עם כל מילה שלה, כל תזוזה, כל הבעת פנים, פשוט האמנתי לה. היכולת שלה להיות מצחיקה, רצינית, סרקסטית, דרמטית, רגישה, מותשת - גל רגשות רחב כל כך בפרק אחד - היא מופלאה וראויה להערכה. שאר המחשבות שלי נעו בין "אוי, כמה צפוי" ל"משעמם לי", ורגעים אחדים הצליחו להוציא ממני צחקוק קטן.
"חולי אהבה" לא מעולה, אבל אף אחד לא ציפה ממנה
"חולי אהבה" לא מעולה, גם לא מקורית מדי, אבל אף אחד לא ציפה ממנה להיות כזאת. אם מסתכלים אחורה על סדרות הדרמה המצליחות של קשת 12 ("להיות איתה", "גוף שלישי") אפשר להבין בדיוק מה היא מנסה להביא למסך: סיפור אהבה סוחף, עלילה לא מסובכת או מפתיעה מדי ושחקנים ראשיים שמכירים בכל בית. כשמשדרים סדרה בשעות הפריים טיים, סטייל "לכל המשפחה", אי אפשר לצפות שתהיה יצירת מופת.
שום דבר שקרה בפרק הראשון לא הפתיע אותי או גרם לי להעריך מאוד את הכותבים - לא התגובה של מיכה חדאד לגילוי הסרטן, לא הגילוי של הדוקטור בעצמה, לא האקס הדואג שמזעיק את ההורים ולא האחות שגונבת את הסרטן בשביל מופע סטנדאפ. ובכל זאת, נהניתי. הצלחתי להזדהות עם הדמויות במקומות הנכונים, לצחוק מהבדיחות של עדי (לא משנה מה נלי תגר תגיד, זה יהיה מצחיק) ולהסתקרן כיצד יתפתח סיפור האהבה שהובטח לנו - בתקווה שלא הולכת להיות מעורבת בגידה בסיפור הזה.
אחרי ארבעה חודשי מלחמה, אני כבר לא מחפשת דרמה
אין ספק שהדרמה החדשה עמוסה בקלישאות, טוויסטים צפויים ופאנצ'ים מתבקשים מדי, אבל היא בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו. אחרי ארבעה חודשים בהם נחשפנו לתסריטים הכי מופרכים והכי מזעזעים - גרסת המציאות - כבר לא דחוף לי כל כך להיות מופתעת ונרגשת. יכול להיות שאם הסדרה הזאת הייתה עולה לפני המלחמה הייתי מתאכזבת יותר, מחפשת ריגושים וזקוקה לקצת דרמה, אבל כרגע כל מה שבא לי בסוף היום זה קצת טראש וקצת רומנטיקה - ואם זה מגיע עם איילת זורר ועמוס תמם זה אפילו טוב עוד יותר.