יום הקולנוע הישראלי דוסים על המסך: מי משחק אותם הכי טוב?

חלומו של כל יוצר קולנוע הוא לגרום לצופה להאמין לו. כמה חבל שבכל הנוגע לייצוג הדתיים יש עוד במה להשתפר, כאשר חלק מהדמויות הדוסיות היו גרועות עד מבוכה. קבלו את אלו שהאמנו להם, ואף מילה על שטיסל

שמחה ברנס שמחה ברנס, חדשות כיפה 27/10/21 13:52 כא בחשון התשפב

דוסים על המסך: מי משחק אותם הכי טוב?
אילוסטרציה, צילום: פלאש 90. הדס פרוש

מן המוסכמות היא שדתיים נוהגים לספור כיפות, או מטפחות. בכל טקס צבאי, תור בקופת חולים או אפילו בשורת הקופות בסניף רמי לוי הקרוב לבית. תמיד נעמוד על קצות האצבעות, נעשה סיבוב "חשאי" מאחור ונחזור לדווח בלחישה קולנית: יש כיפה. לבנה, סרוגה, קטנה או שחורה. מה זה משנה. העיקר שאת הקרחת מסתירה פיסת בד, סמל ליראת שמיים או שיוך חברתי. כך גם על המסך, דרוכים נשב על הספה ונחפש את הדוס התורן, האם הפעם הוא אמיתי?

לא האמנו: הדמויות המומצאות 

בשבילה גיבורים עפים: דובי

סדרת הדרמה ששודרה בקשת 12 לפני שלוש שנים הביאה את סיפורם של ארבעה חברים, יוצאי צבא, שיוצאים למסע בדרום אמריקה כדי להציל את יעלי, אחות של דובי והחברה של אביב. לפחות בהתחלה, היא הייתה טובה, ולראייה אפילו הגיעה לנטפליקס. דובי הדתי, אותו מגלם נדב נייטס, התחיל טוב. הייתה בו מעין תמימות אמיתית שדווקא הייתה אותנטית.

עם התפתחות העלילה מיד הבנו שמישהו כאן פספס, ושוב, דמות הדוס הקלאסי נפלה לקלישאה המוכרת, עוד דתי שהבורא לא בא לו בטוב. הקונפליקט היחידי שהוא חווה, נראה דווקא במערכת היחסים מול השמיים, אז הוא מחלל שבת, ומפסיק להניח תפילין, ובסוף בסוף, הגאולה שלו מגיעה כאשר הוא מגלה לאשתו על השינוי שחל בחייו.

בפשטות, התסריטאי צמצם את עולמו של הדוס היחידי בסיפור, והפך אותו לדמות שטוחה, חד מימדית, בלי מורכבויות ובלי עומק. הנה דתי שנמאס לו מהכיפה. כי בתכלס, מה עוד יכול לעניין את הדוסים?

תאג"ד: נועם פולצ'ק

סדרת הטלוויזיה של yes מגוללת את סיפורם של קבוצת חובשים בתחנת איסוף גדודית. זו עוד סדרה צבאית לאוסף שנראה על המסך בשנים האחרונות, אבל גם דרמטית, קומית, ורומנטית בדיוק במידה הנכונה.

כמה חבל שהיוצרים לא טרחו לבנות דמויות קצת יותר מושקעות ואמינות. פולצ'ק, אותו מגלם דין מירושניקוב, הוא חובש קרבי דתי, מתנחל, אלוף הארץ באגרוף. הוא מנצל את כוחו הפיזי כדי להילחם בשונאי ישראל, ואסור לשכוח את הנאום חוצב הלהבות שנשא בסוף העונה הראשונה, על זכותה הטבעית של ישראל ותלונות הסרק נגדה בהאג. גם כאן, הדמות שטוחה מדי, חד צדדית, עונה על הסטריאוטיפ המוכר של מתנחל קשוח המוסר נפשו למען קדושת הארץ.

יש לציין שהעונה השנייה מביכה אפילו יותר. המשפחה של נטע קולמן, הפראמדיקית הדתייה שהותקפה בטעות על ידי פולצ'ק, מביעה סימני דתיות אמינים על גבול הנצרות. הדבקות הדתית המזויפת שמשתרבבת לכל משפט מעידה על חוסר הכרות ברור של היוצרים עם אנשי המגזר. 

כן כן זה בדיוק ככה: הדמויות שעשו את זה טוב 

ישמח חתני: הנשים

הסרט של שלומית נחמה ואמיל בן שמעון שיצא לאקרנים בשנת 2016 המשיך לסדרה נהדרת שעלתה לשידור בקשת 12 לפני כמה חודשים. הקהילה הירושלמית החביבה בשכונת הבוכרים חזרה למסך, ולאחר העלילה על המאבק לבית כנסת, הפעם יש מלחמה חדשה על עתיד השכונה, מול מתווך נדל"ן דווקא שרוצה לקנות את כל הנכסים.

השחקנים היו מגוונים, אוולין הגואל, יפית אסולין, עינת שרוף ואורנה בנאי. כולן נשים פשוטות וכובשות לב, שעסוקות בחייהן ומוטרדות ממשפחתן, והן גם דתיות, אמינות, שלמות, ומורכבות. חוטאות בלשון הרע, אוהבות את השכנות ומתעצבנות על הבעל. העולם שלהן רחב, ומאפשר קשת מגוונת, שלא מצמצמת את הדמות לתסבוכת מול השמיים. 

סרוגים: רעות

למעלה מעשור חלף מאז שראינו את סרוגים על המסך, סדרת הדרמה של לייזי שפירא וחווה דיבון ששודרה ב-yes הביאה את סיפורים של הרווקים הירושלמים, תושבי הביצה שמתמודדים עם ייסורי הרווקות המאוחרת בסביבה קשוחה. הדמויות היו מאכזבות למדי, צפויות ולא מתוחכמות.

חוץ מאחת, רואת החשבון הקשוחה, רעות, בגילומה של שרון פאוסטר הייתה אמינה והקדימה את זמנה של כל דוסית פמינסטית שבאה אחריה. היא הייתה כנה, חכמה, ועמדה על זכותה ללמוד לקרוא בתורה בעקשנות הדווקאית המאפיינת את בנות המגזר. אפילו המכנסיים והלבוש המוקפד יצרו את האותנטיות, והשליכו את הטענה הישנה שדוסיות על המסך נראות זוועה ומדברות רק בקדושה. 

סרוגים

סרוגים צילום: יחצ

 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן