שאלה
מעשה באברך שנתבקש להשלים מניין בבית כנסת שקשה להשיג בו מנין לתפילת שחרית, תמורת שכר, והנה, כעבור חודש, כאשר האברך בא לבקש את שכרו, לא רוצים בהנהלת בית הכנסת כל כך מהר לשלם לו את שכרו, בטענה שהאברך מתפלל לאט, וכאשר כל הציבור מתפלל תפילת שמונה עשרה- האברך עדיין אוחז בקריאת שמע וברכותייה, ואם כן-מה הועילו חכמים בתקנתם, הרי אותו אברך לא נחשב לו כמשלים מניין, בגלל שהוא לא מתפלל תפילת שמונה עשרה יחד עם הציבור, שזה עיקר הצורך בתפילת שחרית במניין, הצדק כאן עם מי- האם לאותו אברך מגיע לקבל שכר תמורת השלמת המניין , או שלא מגיע לו שכר, בגלל שהוא לא מספיק להגיע לתפילת יח יחד עם הציבור.
תשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
מכיוון שיש מחלוקת מהי תפילה בצבור האם צריך שכל העשרה יתפללו כאחד או מספיק שששה יתפללו וארבעה מצטרפים וגם זה תפילה בצבור (עיין מ"ב סי' סט ס"ק ח, סי' צ ס"ק כח). על כן האברך יכול לומר שהוא הבין ששושכרים אותו על פי הדעות שעצם המצאותו נחשבת כתפילה בצבור, ועל דעת כן בא, ואין אפשרות להכחיש זאת. אלא א"כ אמרו לו בפרוש שהם רוצים שיהיו עשרה מתפללים בתפילת שמונה עשרה. אולם אם לא אמרו לו הגדרה ברורה, עליהם לשלם לו שכרו. אמנם אם אינם רוצים להמשיך הם יכולים להתנות אתו מכאן ולהבא.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון