שאלה
שלום רב,
ברצוני לדעת כיצד מתייחסים בהלכה ובדת לפיתוח תרופות מאריכות חיים. מצד אחד עומד ערך חיי האדם אבל מצד שני לא תמיד השנים האחרונות שנוספות לאדם מאופיינות באיכות חיים טובה.
ועוד נקודה- איך מתייחסים לעובדה שהארכת חייהם של הקשישים הופכת אותם לנטל על החברה? (כלכלית וחברתית)?
תשובה
שלום וברכה
המציאות הזו היא מציאות חדשה מאוד.
ההתייחסות בכלל לשאלת איכות החיים, ושאלת הארכת חיים בניסיון לבחון את הדברים לגבי ההשלכות החברתיות - כל אלה הם נושאים חדשים, שמתחילים להיות נידונים בעולם רק עתה.
באופן כללי, ההלכה מייחסת חשיבות לאדם הזקן, ואינה רואה בו נטל, אלא נכס גדול של ניסיון חיים וחכמה המאירה את פניו. בתוספת לכך, ההלכה מחייבת להתמודד עם מחלות ועם המוות, וזהו חלק מהאתוס המחשיב מאוד את קיום החיים, עד כדי העובדה שפיקוח נפש דוחה את רוב המצוות. ההלכה אינה מודדת את הקיום לאור התרומה לחברה, אלא רואה בקיום עניין משל עצמו.
אף על פי כן, לא ניתן להתעלם מהשיקולים של איכות החיים, ושל המערכות הכלליות הקשורות בכך, וכמו כל דבר בהלכה - בוודאי שיש גם להארכת החיים גבולות.
זה הכיוון הכללי, אולם דיון מפורט בעניין לא נעשה ככל הידוע לי.
כל טוב