שאלה
היי , רציתי לשאול , אני מרגישה המון זמן כבר תקועה , אני מרגישה שטוב לי במקום שלי שאני נמצאת בו כרגע , אני רואה את הכול לטובה מקפידה על מצוות ומרגישה ממש בסדר , אבל הבעיה , שליפעמים אני מרגישה בלי שום שאיפה להתקדמות ? אני לא יודעת לאן להתקדם איך להתקדם? אני רואה חברות טובות שלי , שממש השתנו בשנה האחרונה ועברו ממש מהפך לטובה, ומייאש אותי לראות שהם הצליחו להתהפך ככה בשנייה , כי גם שכבר ישלי שאיפה להגיע לאנשהו , אני מתאמצת ומשתדלת מקפידה , ונשברת בנקודת השיא כשמשהו מפריע לי .ואני באמת לא יודעת מה לעשות ? איך להתחיל להתקדם ולעבור את שלב הבניים ? וגם , עד איפה אני אמורה להתקדם ? צריך להפסיק מתישהו ?
תודה רבה ויומטוב (:
תשובה
שלום יקרה,
ראשית, יישר כח על הבירור החשוב! עצם זה שאת שואלת ומבררת את המקום הרוחני שלך מראה על זה שאת כן שואפת להתקדם! עובדה. אחרת לא היית שואלת אלא ממשיכה בשיגרת חייך כרגיל... לא כן?
שנית, ב"ה את נמצאת במקום רוחני טוב ואת שמחה איתו! כך צריך להיות! ר' נחמן ועוד גדולי ישראל רבים מדברים על כך שכדי להתקדם, צריך לראות את הנקודות הטובות שבנו, להיאחז בהן, להגדיל ולחזק אותן ומתוך זה להמשיך ולהתקדם הלאה, כך שחשוב שתמשיכי לראות את הדברים הטובים והחיוביים שאת עושה, לא להזניח את העבודה עליהם כי לפעמים דווקא בנקודות אלו שממש נראות לנו פשוטות אנו שוכחים לטפל ואז פתאום מגלים שירדנו או פספסנו... (כנו גינה שיש לה איזור יפה והכי מטופח ומשקיעים במקומות אחרים ואם לא מתחזקים גם את החלק היפה, ולא בודקים לפעמים, מגלים פתאום שגדלו בו המון קוצים ועשבים שוטים שכיסו ולנקו את כל היופי שהיה...). דעי לך גם שנקודות טובות אלו יכולות לעזור ולעודד בשעת משבר ח"ו כאשר מרגישים פחות טובים ובמקום רוחני פחות טוב... אז יש להיאחז בכל הטוב שיש בך, לא לשכוח אותו ומשם להתקדם...
לפעמים בחיים מאוד ברור לנו מה הכיוון בו אנו הולכים או צריכים ללכת, הן במובן המעשי והן במובן הרוחני והמידותי. "ברור לי שזאת הדרך שאותה אני בוחר" , "ברור לי שעל מידה זאת אני צריכה לעבוד עכשיו...". אך יש גם מצבים בחיים בהם הכיוון מטושטש ולא ברור לאן יש להתקדם או מה בעצם השאיפה והאם היא קיימת בכלל... במצב כזה נראה לי שכדאי לעצור רגע ולעשות חושבים: "האם יש משהו שאני מרגישה שכדאי וחשוב לי לתקן בעצמי?, מידה שהייתי רוצה לעבוד עליה?", (אגב, יכול להיות שתחליטי שאת רוצה לעבוד על כוח הרצון והשאיפה להתקדמות.. זאת גם אפשרות...) ולבחור נקודה אחת (לא יותר! תפסת מרובה, לא תפסת...) ועל נקודה זאת לעבוד. לפעמים גם אם הבחירה נעשתה באופן "מלאכותי" ושכלי בלבד, ללא השתתפות הרגש והתחושה ( או ההרגשה של "תודעת השליחות") העבודה כמו עוזרת להניע את הלב, בבחינת "אחרי המעשים, נמשכים הלבבות", ועם העבודה על הנקודה שבחרת, יחזור גם רגש ההתלהבות והשאיפה להתקדם (שאיפה היא עניין תחושתי, לא שכלי).
רק באמת, כפי שאת בעצמך הרגשת, לא כדאי לדשדש במקום... אחרי הכל [מי שלא עולה, לא נשאר על מקומו, אלא יורד...] ההתקדמות היא לעולם... כל עוד אנחנו חיים, תמיד יש לאן לשאוף ולהתקדם! תמיד יש פסגה רוחנית גבוהה יותר להשיג! זאת מהותו של העולם הזה... בעוה"ב לא אפשרות להתקדם.... רק ליהנות מפרי עמלנו בעולם הזה... והזמן קצר והמלאכה מרובה!
כתבת שגם כאשר את כבר מנסה להתקדם, את נשברת בנקודת השיא... יקרה, מי לא? כותב שלמה המלך במשלי: " שבע יפול צדיק, וקם..." הצדיק אינו זה שלא נופל, אלא זה שנופל וקם ושוב נופל ושוב קם... אל יאוש! אני בטוחה שעל כל "קרב" שאת מפסידה בעבודת המידות שלך, את מנצחת כמה וכמה! אם קרה וחלילה נפלת, אל תיפול רוחך ואל תתייאשי! את תנצחי את הקרב הבא! רק המשיכי לנסות ולהתמודד ולהרבות תפילות שה' יחזק את ידייך וזכרי גם שה' רואה גם את הדרך- המאמץ וגם את הרצון, לא רק את התוצאה...
ועוד עצה כללית לגבי עבודה המידות, במלחמה הלוחמים מיישמים את מה שלמדו בהמון אימונים מפרכים ובד"כ הכל קורה כ"כ מהר שפועל רק האינסטינקט והדבר שאותו הורגלו לעשות. אין זמן לחשוב ולהתלבט... כך גם בעבודת המידות. "רגעי השיא", כפי שהגדרת, רגעי האמת, הם הרגלים של המלחמה שלנו בנקודה עליה אנחנו נלחמים. ברגע כזה אין לנו זמן לעצור ולחשוב אלא אנו פועלים פעמים רבות לפי התרגולת שלנו – האימונים שלנו. (לדוג': אם אני נוטה להתעצבן מהר ועובדת על מידה הכעס, כאשר יקרה משהו שיעצבן אותי, אזדקק באותו רגע לתגובה. כיצד אגיב, תלוי בתרגולת שלי מלפני...) לכן כמו שחיילים מתאמנים בהדמיות ובקרבות "בכאילו" לפני הקרב, אומרים בעלי המוסר שגם אנו צריכים להתאמן כך על המידות... לאחר שבוחרים מידה או נקודה עליה עובדים, כדאי לדמיין מצבים בהם את צריכה להתמודד על נקודה זאת, ולדמיין עצמך נוהגת נכון... ככל שיותר תאמני את עצמך בדמיון, כאשר תכנסי לקרב על נקודה זאת במציאות, יהיה לך קל יותר לנצח ולהתמודד נכון... נסי את זה ובע"ה ה' יצליח דרכך! (כמובן לא לשכוח תפילות... אי אפשר בלי...:))
ועוד דבר, כדאי להיזהר מלהכניס עצמינו לניסיון. זה אף פעם לא כדאי... אם את יודעת שתדרשי להתמודד על משהו במציאות מסוימת שאת יכולה להימנע ממנה, מה טוב. ה' מזמן לנו כמה ניסיונות שהוא חושב בצריך. אין צורך להוסיף עוד...
ולגבי החברות, אני שמחה לשמוע שהן התקדמו, ב"ה! זכרי שכל אחד מאיתנו נמצא במקום רוחני אחר ונקודות העבודה שלנו הן שונות... האחד, עובר תליך כזה שניתן לראות והאחד עובר תהליך פנימי אישי יותר שפחות ניתן להבחנה... העיקר זה שאנו נמדדים עפ"י העבודה שנו וההתקדמות שאנו עושים, ללא שום השוואה לאף אחד... ו"האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב".
אז תכלס', תמיד יש לאן להתקדם! בחרי לך נקודה אחת עליה את רוצה לעבוד... תעבדי עליה כמה שיותר בדמיון, כמו שאמרנו, הרבי בתפילות שה' ייתן לך כח!בע"ה ברגעי השיא תצליחי להתגבר, וגם אם קורה ולא, זכרי שזה רק קרב אחד מני רבים...ובע"ה כשתרגישי שהגעת לפסגה בנקודה זאת, בחרי לך פסגה רחוקה יותר לשאוף אליה... ובע"ה בעניין התחושה... היא תגיע! אל חשש :)
המון ברכה והצלחה!
כאן בשבילך,
גיטה.
gitale@gmail.com