תעניות החורבן ושנאת חינם

שלום לשואלת היקרה!
ראשית רציתי להתנצל שקח לי קצת זמן עד שעניתי. היתה לי תקלה טכנית במחשב שעיכבה אותי מאוד.
רציתי לשבח אותך על השאלות החשובות והעמוקות שלך, שעוררו אף אותי למחשבה ובירור. כיון ששאלת הרבה שאלות, אשתדל לענות על כל שאלה בקצרה לפי הסדר.

1. [מעמד צום ט´ באב מול שאר הצומות:] – (ע"פ ספר פניני הלכה חלק זמנים)
ישנו הבדל מעמדי בין ט´ באב לצום גדליה ,י´ בטבת וי"ז בתמוז, הבדל זה מתבטא במספר שינויים:
א. אורך הצום – ט´ באב הוא צום של יממה שלמה, ואילו שאר הצומות מתחילים מעלות השחר.
ב. האיסורים שיש בצום – בט´ באב ישנם איסורים נוספים חוץ מאיסור האכילה (רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה) ואילו בשאר הצומות יש רק איסור אכילה.
ג. מעוברות ומניקות – חייבות לצום בט´ באב ופטורות משאר הצומות.

כדי להבין מהיכן השינויים הללו אביא גמרא ממסכת ראש השנה דף יח עמוד ב´.
הגמרא מביאה את הפסוק מזכריה "כה אמר ה´ צבאות צום הרביעי (י"ז בתמוז) וצום החמישי (ט´ באב) וצום השביעי (צום גדליה) וצום העשירי (י´ בטבת) יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה". שואלת הגמרא איך יכול להיות שהפסוק קורא לימים אלו מצד אחד צום, ומצד שני קורא להם ששון ושמחה?
ומבאר רב פפא שיש שדין צומות החורבן משתנה ע"פ 3 מצבים אפשריים שעם ישראל נמצא בו:
- [בזמן שיש שלום] – כשבית המקדש בנוי (לפי רוב הראשונים) – צומות אלו מתבטלים וימים אלו נהפכים לששון ושמחה.
- [בזמן גזירת המלכות] – כשיש גזירות קשות על עם ישראל – ימים אלו הם צום.
- [אין גזירת המלכות ואין שלום] – בית המקדש עוד לא בנוי אך גם אין גזירות על עם ישראל – במצב זה ישנו הבדל בין ט´ באב לשאר הצומות. בשאר הצומות ניתנת לעם ישראל בחירה האם להתענות או לא. (בלשון הגמרא: רצו -מתענין, רצו - אין מתענין). אך לגבי ט´ באב גם במצב ביניים זה יש חובת תענית כיון שקרו 5 דברים קשים באותו יום. נחרב בית המקדש הראשון והשני, נגזר על דור המדבר שלא יכנס לארץ, נחרשה העיר ירושלים אחרי החורבן ונלכדה העיר ביתר.

אנו נמצאים במצב בייניים זה כיון שבית המקדש אינו קיים אך גם איננו משועבדים לאומה שגוזרת עלינו גזירות. לכן לכאורה הדבר תלוי ברצונינו האם להתענות או לא ומכאן המקור למה שאנשים קוראים לצומות אלו "צומות רשות". אך למעשה נהג עם ישראל לצום בכל צומות החורבן ולכן החובה על כולם לצום בימים אלו!
הזכרנו קודם שישנם שינויים הלכתיים בין ט´ באב לי"ז בתמוז. שינויים אלו נובעים מהגמרא בראש השנה שזכרנו קודם. הזכרנו שבמצב הביניים כשאין בית מקדש אך אין גם גזירות, יש הבדל בין ט´ אב לי"ז בתמוז ושאר הצומות. בי"ז בתמוז הצום תלוי מעיקר הדין ברצון ישראל, ועם ישראל קיבלו על עצמם לצום. כיון שעצם הקבלה תלויה ברצון ישראל, עם ישראל בחר לנהוג מספר קולות בצומות אלו כמו שזכרנו לעיל.
לעומת זאת צום ט´ באב אף במצב הביניים אינו תלוי ברצון עם ישראל כיון שהוכפלו בו צרות. לכן החומרה שלו נשארת כמו התקנה הראשונה לאחר החורבן הראשון להתענות ביום זה כחומרת יום כיפור ואין עם ישראל יכול להחליט שברצונו לעשות הקלות בצום זה.

תוכלי להרחיב עוד אם תעייני בפניני הלכה חלק זמנים עמ´ 121-125.


2) שאלת, מה אפשר לעשות כדי שיום ט´ באב יהיה שונה.
לצערי קיבלתי את השאלה בזמן כזה שכבר לא איפשר לי לענות לפני ט´ באב אך מקוה שמה שאכתוב יועיל לך לשנה הבאה.
להרבה אנשים ישנה הרגשה דומה למה שתארת. ביום כיפור אנו אחרי עבודה נפשית של חודש שלם שבו עושים חשבון נפש שנתי ושבים בתשובה. ברור לנו מאוד מה אנו אמורים להרגיש ולחשוב ביום הכיפורים. אנו בוכים על החטאים שלנו, מקבלים קבלות לשנה הבאה ומרגישים מנותקים מכל עולם החומר. נוסף על זה רוב היום אנו בבית הכנסת והתפילות עוזרות לנו להתחבר ליום.
לעומת זאת בט´ באב היום כביכול ריק מתוכן ובו אפשר לצום אך להיות מנותק מכל רגש לחורבן. כדי להרגיש מחוברים למהות היום כנראה שלא מספיק לנו לדעת שהיה חורבן אלא צריך משהו נוסף. אם ננסה לעצום את העיניים ולדמיין את ההתרוממות שלנו ביום הכיפורים, כנראה שנזכר בוידוי, בשירי הימים הנוראים, או בתפילות מיוחדות של יום הכיפורים. כבני אדם אנו צריכים לעשות מעשים שימשכו את הלב והמחשבה, כמו שאמרו חז"ל "אחרי המעשים נמשכים הלבבות".
אנו צריכים לעשות מעשים שיגרמו לנו להבין את גודל ומהות החורבן שעליו אנו צמים. אפשר ללמוד את אגדות החורבן (מסכת גיטין נה:, ספר ההגדה, איכה רבה ועוד), אפשר גם לקרוא את מגילת איכה עם פירושים או לקרוא קינות מבוארות. אני מאמין שאדם שלומד וקורא על מהות היום מרגיש ומבין יותר עד כמה גדול שבר החורבן.
עד כאן זכרנו מה לעשות כדי להרגיש מחוברים יותר למהות היום (קום ועשה) אך יש גם שב ואל תעשה. הדרך הכי קלה אולי להעביר את הצום היא, לשחק במחשב, לדבר בפייסבוק או לראות טלויזיה. אך האם אנו רוצים שזה מה שימלא את התוכן ביום עם משמעות גדולה כ"כ לעמינו כמו ט´ באב?
כנראה שלא, לכן מומלץ מאוד להחליט שביום זה אנו נוטשים את המחשב והטלויזיה ושיחות הטלפון הכייפיות עם החברים ועושים מעשים כדי שנרגיש את גודל השבר כמו שכתבנו.

3) [שנאת חינם] -
את האמת ששאלה זו באמת גרמה לי לחשוב ´מהי שנאת חינם?´
אשתדל לענות על שאלה זו בקצרה, אך יש עוד המון מה להרחיב בענין זה.
הגמרא במסכת שבת דף לב עמוד ב´ אומרת:
"בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם..."
רש"י שם נותן לנו הגדרה מדוייקת לשנאת חינם: "שלא ראה בו דבר עבירה שיהא מותר לשנאותו - ושונאו" רש"י מבאר ששנאת חינם היא כשאני שונא אדם שאסור לי לפי הדין לשנוא אותו.

כדי להבין את רש"י בצורה ברורה יותר נצטרך ללמוד קודם את האיסור לשנוא אדם מישראל.
נאמר בויקרא יט פסוק יז "לא תשנא את אחיך בלבבך - הוכח תוכיח את עמיתך - ולא תשא עליו חטא", מכאן שיש איסור תורה לשנוא אדם מישראל.
האור החיים מבאר, שכוונת הפסוק לומר שאם אדם פגע בך אל תשנא אותו, אלא, תוכיח אותו ותשאל אותו מדוע עשית לי ככה. כשתוכיח אותו הוא אולי יתחרט ויחזור בתשובה ותסלח לו על מה שעשה לך, או שיסביר לך מדוע התנהג כך ואולי זה יגרום לך להבין שלא עשה את המעשה כדי לפגוע בך ותסלח לו.

ראינו שהתורה אוסרת לשנוא אדם מישראל. אמנם אין זה איסור גורף על כל יהודי, שכן יש פסוק אחר שבו רואים לכאורה שיש היתר לשנוא יהודי "כי תראה חמור [שנאך] רובץ תחת משאו... עזב תעזב עמו". אנו רואים שהתורה מתייחסת לאפשרות שיהודי שונא יהודי אחר, התורה לא אומרת לנו אל תשנא אותו, אלא אומרת שלמרות שאתה שונא את חברך תעזור לו.
על בעיה זו עומדת הגמרא ומסכם זאת בדרך יפה וקצרה המשנה ברורה (סימן קנו) " השונא אחד מישראל בלבו עובר בל"ת שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך....אבל אדם רשע שראה אותו שעבר עבירה המפורסמת בישראל ולא קבל תוכחה מצוה לשנאתו" (ע"פ הגמרא בפסחים דך קיג עמוד ב).
א"כ ראינו, שגם אדם שפגע באנו מאוד אסור לשונאו אלא א"כ הוא עונה להגדרה של המשנה ברורה.

דברים אלו מאוד מפחידים, איך התורה נותנת היתר לשנוא יהודי? נכון שהתורה התירה לנו לשנוא את החבר רק בלב וחייבה אותנו לעזור לו בעת צרה אך עדיין איך יכולים אנו להעלות על דעתינו שהתורה תתיר שנאה בעם ישראל?
בעל התניא (פרק ל"ב) כותב שאנו צריכים לשנוא אדם שחטא בגלל החטא שלו, אך מצד שני יש חובה לאהוב אותו מצד הנשמה האלוקית שבקרבו. הרב קוק מרחיק עוד יותר את השנאה מהיהודי וכותב במאמר "על במותינו חלל" שצריך לשנוא את העבירות ולא את החוטא שכן כתוב "יתמו חטאים מן הארץ" ולא נאמר יתמו חוטאים. אנו לא שונאים את הרשעים אלא את החטאים.
דבר חשוב שאנו צריכים לזכור היא שהקב"ה לא הטיל עלינו את המשימה לעשות "מדד צדיקות". אנו לא הרואי חשבו של ריבנו של עולם! (נראה שהוא מסתדר טוב בלעדינו). אנו לא צריכים לחפש מה רע אצל השני ולהיות "צדיקים" "ומהדרין מן המהדרין" בדין זה של שנאת הרשעה. אדרבה חובה עלינו ללמד זכות על עם ישראל ככל שאנו יכולים.

עכשיו נחזור להגדרה של שנאת חינם. שנאת חינם היא שנאה שאסורה לפי דיני התורה שהזכרנו לעיל. א"כ גם שנאה של יהודי שפגע בנו – היא שנאת חינם!. אנו (ואני מדבר גם על עצמי), צריכים להפנים את המשפט הזה.

4) [איך להמנע משנאת יהודי?]
אין זה קל לא לשנוא, כדי להמנע משנאת חינם יש צורך בעבודת המידות ברמה גבוהה מאוד ובכל זאת אנו מצווים ומחוייבים ע"פ התורה להגיע לרמה זו של עבודת המידות.
אכתוב בקצרה כמה נקודות שיכולות לעזור לנו להגיע לכך:
[חשבון נפש] – היסוד הראשוני לכל תיקון במידות (ובעצם בכל דבר) הוא חשבון נפש. ללוא חשבון נפש אנו לא יודעים אפילו מה לתקן, א"כ ברור שלא נוכל להגיע לשאלה של "איך לתקן". מומלץ על חשבון נפש בפנקס המיועד לכך כל יום לפני השינה. אכן ההתמדה בחשבון נפש יומי קשה מאוד, אך מי שמתמיד רואה פלאים תוך תקופה קצרה ביותר.
[סבלנות]- ישנו ציווי בתורה לדבוק במידותיו של הקב"ה שנאמר "והלכת בדרכיו". אחת ממדותיו של הקב"ה היא "ארך אפיים". ה´ רואה את האדם חוטא, ובכל זאת ממשיך לזון ולפרנס אותו ולתת לו חיות כל רגע ורגע. לה´ יש "סבלנות" ולכן ממתין לו עד שישוב בתשובה ולא מעניש אותו מיד. גם אנו צריכים לרכוש סבלנות זו. כשחבר מעצבן אותנו, צריכים אנו להעזר בסבלנות ולא לכעוס ולשונאו מיד אלא להמתין "שישוב בתשובה".
[ענוה] – מה שגורם לאהבת החבר היא האפשרות לראות בו דברים טובים. אדם בעל גאוה יתקשה מאוד לראות זכות חברו כיון שתמיד הוא מרגיש ש"אני מושלם". לכן כדי להגיע למצב שאנו לא שונאים אדם מישראל חייבים לעבוד קודם על מידת הענוה.
[כל יהודי הוא בריאה של ה´] – אנו צריכים לדעת שבכל יהודי יש נשמה אלוקית! ומתוך כך אלינו לאהוב אותו למרות מעשיו הרעים. כמובן שלא מספיק לומר את זה אלא צריך באמת להפנים שבכל יהודי יש נשמה אלוקית ורק מתוך כך נוכל לאהבו.
5) [איך לקרב את הגאולה?]
אשריך ואשרי חלקך שיש לך נשמה כזו שחושבת על קירוב הגאולה. כל יהודי הוא אוצר יקר ומעשיו חשובים ויקרים לפני הקב"ה גם אם הוא נראה "קטן" בפני עצמו.
אשמח אם תכנסי לתשובה שכתב הרב שמואל אליהו בנושא בקישור הבא:

https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=32124

העלת נושאים חשובים מאוד שאפשר לכתוב עליהם עוד הרבה, אך ניסיתי להתייחס בקצרה לכל הנקודות שהעלית. רציתי שוב להודות לך על השאלות האלו שעוררו אותי לחשיבה.
שיהיה לך המון בהצלחה!

ש"י לוי
חברים מקשיבים

shlomoyitz@gmail.com