שאלה
יצא לי השבוע לחשוב על למה אין לנו בית מקדש והגעתי למסקנה שמטרידה אותי נורא,אשמח אם תוכלו לשנות את דעתי בנושא=]
חשבתי,למה אין לנו בית מקדש?!כי אף אחד לא באמת רוצה!,עצוב לי להגיד את זה,אבל בתוך תוכי,אני לא באמת רוצה בית מקדש,גם ככה קשה אם האיסורים וההגבלות שיש היום,אני לא רוצה עוד,כשבית המקדש יבוא,כל החיים שלנו ישתנו,והאמת?!אני לא רוצה בכך,אולי השאלה שלי נובעת מבורות לגבי הנושא,אבל אני לא היחידה שחושבת כך,כששאלתי כמה מחבריי מי באמת רוצה שבית המקדש יבנה,רובם ענו,שהם לא באמת רוצים בזה,אז אני לא מבינה,אם אנחנו לא רוצים בית מקדש,למה אנחנו מתפללים לזה כ"כ?!אמרו לי,שאנחנו לא מבינים את הדבר המדהים הזה שנקרא "בית המקדש"(שאפרופו,בכלל לא נשמע "מדהים"..)ולכן אנו לא רוצים בו.אז אם אנו לא מסוגלים להבין,ולא רוצים,אז איך אנחנו יכולים לבקש על זה בכלל?!זה שקר,אנחנו ל-א רוצים....
תשובה
שלום רב לך,
אני מאוד מאוד מסכים איתך,
באמת הסיבה שבית המקדש לא נבנה היא בגלל שלא מספיק רוצים אותו.
אם היו רוצים את בית המקדש הוא היה נבנה כבר ממזמן.
ברור שהרבה אנשים שמתפללים לבית המקדש אינם מתכוונים לזה באמת בליבם.
אין ספק שכדי שיבנה בית המקדש מה שעלינו לעבוד על עצמינו ועל עם ישראל זה באמת על החיבור האמיתי לתורה ולמצוות ולאידיאלים ולרוחניות.
כשאדם כל מה שמעניין אותו זה כסף ודברים חומריים ובגדים ורכב וכו´ יהיה לו מאוד קשה לרצות בית מקדש כי בית מקדש לא קשור לכל הדברים האלה.
לא סתם חכמים אמרו "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" ושאלו למה לא "בבנינה" וענו כי את הבניין כולם יראו אבל רק מי שמתאבל עליה ישמח - רק מי שמרגיש מה חסר ישמח בבניין בית המקדש
באמת, גם היום יש אנשים כאלה שאכן מרגישים את החורבן. [יש לי חבר כל כך אמיתי ואדם מיוחד שסיפר לי שפעם אחרי תשעה באב הוא היה כל כך בדיכאון שהוא לא אכל שום דבר והלך לישון - זה אדם שבאמת צם כי הוא מרגיש את הצער...] ויש ברוך ה' עוד הרבה אנשים שמחוברים לזה, אך לא כולם!!
כשאדם מרגיש שהחיים היום הם בסדר גמור ולא חסר כלום והכל טוב ואין לאן לשאוף והעולם הגיע בערך לאן שהוא אמור להגיע אז באמת אין שום סיבה שהוא יחפש את בית המקדש שקשור להרבה יותר מזה.
רק אדם שמחובר למשהו יותר פנימי לחיים יותר שלמים, רוחניים גבוהים ועצומים הוא ירגיש שחסר לו. הוא בעצם ירגיש כל כך שחסר לו שהוא לא יהיה מסוגל לחיות.
אני ארחיב קצת:
אנחנו בעצם דומים לאנשים שנולדו בבית כלא, והאנשים האלו התרגלו לחיות בבית הכלא. יום אחד מספרים לאחד מהם שהוא הולך להשתחרר והוא בכלל לא רוצה. משום שהוא נולד בכלא וזה מה שהוא מכיר ואין לו שום שאיפה לחיים אחרים כי החיים עכשיו בסדר גמור וזה מה שהוא מכיר. הוא לא יודע שהחיים יכולים להיות יותר טובים הוא לא יודע שהחיים יכולים להיות יותר עוצמתיים ורוחניים הוא מסתפק בחיים הנמוכים שהוא התרגל אליהם וזה טוב לו.
בית מקדש קשור לחיים הרבה הרבה יותר מלאים ועצומים ממה שיש היום, אבל מי שכל כך התרגל לחיים כיום וזה לא חסר לו לא מחפש בית מקדש. אבל יש אנשים שהתחברו לתורה ולקדושה ולעולם פנימי וחיים של פרט וכלל ואור וקדושה ותוכן אדיר, האנשים האלה מרגישים שהחיים כרגע הם ממש ריקים. הגמרא מספרת שאחרי שבית המקדש נחרב אנשים לא רצו להוליד ילדים ולחיות והתאבדו כי אמרו "אין טעם לחיות" כמו שאדם הולך לכלא ומרגיש שאין טעם לחיים שלו יותר. אבל מי שנולד כבר בחיים האלה כמונו - בכלל לא מבין מה חסר לו. ובעצם חסר לו הכל!!!
שמעתי פעם שהרב יהושוע שפירא אמר שבית מקדש לא הולך לפטור שום בעיה שיש היום אלא רק ליצור עוד בעיות.. למה הוא התכוון?
זה דומה למשהו אחר ששמעתי פעם שמישהו אמר לי. שלהתחתן לא פוטר שום בעיה אלא רק יוצר עוד בעיות.
הכוונה היא שיש רמות חיים גבוהות יותר וכשמישהו עולה לרמת חיים הרבה יותר שווה וגבוהה ואיכותית מגיעים עם זה אתגרים וקשיים. ובאמת כיום אנשים שרגילים לעולם של תאוות בכלל לא רוצים להתחתן כי נח להם ברמת חיים הנמוכה שלהם.
אותו דבר בית מקדש, בית מקדש זה חיים פי אלף יותר גדולים ממה שאנחנו חיים היום אבל בשביל לרצות אותם צריך לעלות רמה.
בלי התחברות לנשמה, לקדושה לפנימיות לעולם עם תוכן אי אפשר לרצות את בית המקדש, מעדיפים כבר לחיות בכלא כי זה מה שרגילים.
שאלתי פעם חבר איך מתחברים לתשעה באב? הוא אמר לי זה משהו שאתה מתכונן אליו כל החיים, כי או שהחיים שלך מחוברים למשהו גדול יותר או שלא..
לכן תמיד אומרים את המשפט "אני לא צם בתשעה באב כי איך אפשר לאכול בכלל..." כי מי שבאמת מחובר לחיים האלה מרגיש שאין טעם לחיות בתשעה באב כי החיים היום הם כלום לעומת מה שיכול להיות.
כדאי אולי לקרוא את מה שנכתב בעולם קטן השבת על מה חסר לנו היום,
ושנזכה להבין ולהתחבר למשמעות חיים של בית מקדש ומתוך כך יבנה המקדש במהרה,
אבי, wolfsonavi@gmail.com