שאל את הרב

תורה שבע''פ

הרב ברוך אפרתי הרב ברוך אפרתי 12/05/09 20:59 יח באייר התשסט

שאלה

שלום,אני נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה מזה כמעט שנה. יש לי מספר שאלות:

כיצד ייתכן שאנחנו מקדשים כל כך את התורה ואת תרי"ג מצוות, אבל יש דברים כתובים בתורה שאנחנו לא מקיימים ככתבם?

ולעומת זאת יש הרבה מאוד מצוות והלכות שמקורם בתורה שבע"פ, שהם מעשה ידי אדם, לא צווינו בהם ישירות ע"י הקב"ה, ובכל זאת מקיימים אותם בהקפדה יתרה?

כיצד אפשר להבין את הפסוק "לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ--לִשְׁמֹר, אֶת-מִצְו‍ֹת ד' אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם". (דברים ד' ב')?

הרי זה ברור כשמש שהמון דברים שמרכיבים את החיים היהודיים שלנו כיום הם הוספה והוספה על גבי הוספה על מה שנאמר בתורה? איך מתייחסים לפסוק הזה?

איך זה ייתכן שהקראים היו מנודים במשך ההיסטוריה היהודית? למה? כי חשבו באופן שונה? כי לא קיבלו את היהדות הרבנית? אבל בעצם הם היו אלה שעבדו קשה לשמור על תורת ה' כפי שניתנה לנו?

בחנוכה אנחנו אומרים "ברוך... שקדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה". הרי לא צווינו בשום מקום ע"י להדליק נר של חנוכה, כמו שלא צווינו להדליק נר של שבת. אבל כן צווינו לעשות ציצית- ציווי הציצית הוא מהתורה. האם אפשר להשוות בין מצוות הציצית לבין מצוות הדלקת נר חנוכה, על שתיהן אנחנו מברכים "שקדשנו במצוותיו", אע"פ שמקורות שתי המצוות שונים מאוד- זו מצוות אנשים בבירור וזו מתורה בבירור.

לגבי בני זוג שהיו ביחסי אישות וטומאה וטהרה בכלל- "וְאִישׁ, כִּי-תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זָרַע--וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְכָל-בֶּגֶד וְכָל-עוֹר, אֲשֶׁר-יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת-זָרַע--וְכֻבַּס בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת-זָרַע--וְרָחֲצוּ בַמַּיִם, וְטָמְאוּ עַד-הָעָרֶב. (ויקרא ט"ו ט"ז- י"ח).

זוגות לא ממהרים לטבול כל ערב לאחר קיום יחסי אישות! למה? הרי כך כתוב בתורה! למה בחרו להתעלם מזה וכן לקיים באדיקות רבה דברים אחרים? איך זה ייתכן?

לגבי אישה בנידתה- וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ--שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ, וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ, יִטְמָא* וְכֹל אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָל

תשובה

שלום

אני מציע להיות בקשר אישי ומתמשך עם דמות רבנית באיזור מגורייך. התהליך שאת עוברת הוא עמוק ומתמשך ועל כן התשובות לשאלותיך אינן קצרות.

אכתוב לך בקצרה לא מספקת את הכיוונים הכלליים בעניינים שהעלית:

הנביא ממשיל את התורה ל 'מסמרות נטועים'. כיצד מסמר שהוא דומם, יכול להיות נטוע כצומח?
יש בדבר ד' שני מוטיבים בסיסיים-
האחד הוא הסטטיות, היציבות הנצחית והבלתי משתנה של התורה. היסוד הזה מבוטא בתורה שבכתב.
היסוד השני, הוא היסוד הדינאמי, אשר יונק את כוחו מהיסוד הראשון, והמאפיין שלו הוא קידום האפשרות ליישם את התורה העקרונית הנצחית במצבים המציאותיים המשתנים.

הקראים חסרים את היסוד השני, הלא הוא תורה שבעל פה הדינאמית. הם דבקים בעקרונות הנצח, אך מתקשים ביישום היום יומי. על כן הם אינם רבים ואינם בעלי תרבות של קודש, והסטוריה של קודש המתבטאת בגלות וגאולה. הם תמיד אותו דבר.
הרפורמים חסרים את היסוד הראשון, היציב והנצחי. על כן הם אינם נאמנים לדבר ד' בסיני, ובעצם שעונים על דת חדשה, אנושית ביסודה.

דבר ד' אינו בא להתנגש במציאות (קראים) או להכנע לה (רפורמים) אלא להעלות אותה.
עילוי המציאות הוא רק על ידי קידום איטי שלה (אלפי שנים) תוך התחשבות בחולשתה למרומי הנצח הבלתי משתנה.

האיסור בתורה שלא להוסיף מתייחס רק ליסוד הראשון- הנצח, תורה שבכתב. אסור להוסיף עקרונות, או 'מצוות דאורייתא'. בתורה שבעל פה, כל המהות היא להוסיף ולהרבות תורה.

אנו מברכים 'אשר ציוונו' על מצוות מדברי חכמים משום שד' ציוונו בתורה שבכתב את יסוד התורה שבעל פה - 'ועשית ככל אשר יורוך'. על כן, יסוד הדינאמיות ההלכתית שורשו בתורה שבכתב הסטטית.

המצווה לטבול לאחר טומאה הוא רק אם רוצים לעלות למקדש. אין איסור בתורה להשאר טמא. ובכלל, טומאה היא מצב של התאמה למקום המקדש ולא מהות הקשורה ל'רע וטוב'. 'אני ד' השוכן איתם בתוך טומאתם'.

כך גם בעניין ההקפדה שאשה נדה לא תשב על כלי טהור, זה רק אם רוצים שהמשתמשים האחרים בכלי ישארו טהורים, על מנת לעלות למקדש וכדומה. כאמור, טומאת נדה אינה רעה אלא 'מצב'.

יש להוסיף את חידושו הגדול של מרן הרב קוק באורות התורה (פרק א פסקא ב) שתורה שבכתב היא עליונה מתורה שבעל פה מבחינה חיצונית, אך מבחינת המגמה הפנימית, תורה שבעל פה היא העיקר, ורצון ד' שהיא תופיע גרם לו לתת לנו את תורה שבכתב.

על כן, דבקי בדבר ד' ששמענו בסיני, שהורה לנו את שתי התורות הגדולות- זו שבכתב וזו שבעל פה, והצטרפי למסע הגדול והעמוק של עם ישראל לעילוי העולם.

והעיקר- להיות בקשר עם תלמיד חכם באזור מגורייך.

כל טוב ובהצלחה

ברוך

כתבות נוספות