שאלה
בס"ד
לרב שלום,
אני לא מבינה את זה,אנו מצווים להתאבל שלושה שבועות על חורבן בית המקדש,לקחת על עצמנו את כל דיני האבלות לא לחדש בגדים,לא לשמוע מוזיקה,לא להסתפר...
כשאני לא שומעת מוזיקה אני נכנסת לדיכאון ממש (מוזיקת קודש כמובן לא הבלים).אם אני קונה בגד ולא מחדשת אותו אני סתם מתבאסת וחושבת על איזה מציקים שלושת השבועות והלוואי שכבר יעברו.
שלושת השבועות האלה נועדו מבחינתי לשיפור עצמי ולעבוד על עצמי כדי שיקום בקרוב בית המקדש השלישי ותגיע הגאולה.
אני לא בנאדם שנוטה להתעסק הרבה בחיצוניות שלו להפך אני מאוד רוחנית אבל שלושת השבועות במקום לקרב אותי ממש מרחיקים אותי מהתורה ומעבודת ה' וגורמים לי להתבאס שאי אפשר לעשות כלום .אם ב"זכות" זה שאחדש בגדים בשלושת השבועות ואשמע מוזיקה אצליח לעשות את העבודה הפנימית הזאת וההתקרבות הזאת לה' ולגאולה זה יהיה גם בסדר?
תודה ושנזכה לגאולה שלמה!
תשובה
שלום וברכה
אחד הדברים המאפיינים את ההלכה היא העובדה שההלכה עוסקת בדרך כלל בעיצוב הצורה החיצונית של דברים. הדברים הפנימיים חשובים מאוד מאוד, ואולי אף יותר מההלכה, אולם תנאי יסודי הוא לעצב את הצדדים החיצוניים של ההתנהגות.
אבלות מעוצבת מבחינה חיצונית בדרכים שונות, ואת יודעת אותן היטב, בדיוק כפי שכתבת.
מעתה והלאה הדבר תלוי בך. את יכולה כמובן לכעוס על ההלכה, ולחוש כי היא לא מאפשרת לך לבטא את עצמך בדרך הראויה. אולם נראה לי כי כדאי לך לעשות בדיוק את ההפך: להתייחס להלכה בדיוק כפי שצריך להתייחס אליה – היא זו שיוצרת את האווירה החיצונית, ומעתה והלאה אנחנו צריכים לעשות את העבודה הפנימית של כניסה עוצמצית לחוויה של אבלות.
כל טוב