שלום בית

שאלה

שלום כבוד הרב.

הנני נשואה בשנית לאחר היותי גרושה במשך כמעט 10 שנים . מנישואיי הראשונים יש לי בת בת כמעט 11. נישאתי לבחור שאף הוא היה גרוש ולו 4 ילדים מנישואיו הראשונים.

כאמור נישאתי לאחר 4 חודשי הכרות. במשך חצי השנה הראשונה הדברים הלכו על מי מנוחות פחות או יותר כאשר הוא לקח את הפיקוד על חינוך הילדה ונכנס עם זה במלוא המרץ דבר שיצר קונפליקטים רבים הן אצל הילדה והן אצלי ואף אצל הסביבה שהעירה שהוא נוקשה יתר על המידה עם הילדה. כשהתחלתי להעיר לו על התנהגות מסוימת באשר לילדה הוא מיד היה מתקומם וכועס (יצוין, שכשהוא כועס הוא מיד מרים את טון הדיבור שלו בצורה מוגזמת עד כדי צעקות) ולאחר הויכוח לרוב כשזה לא נפתר הוא היה קם ועוזב לוקח את כל המטלטלין ועוזב ל...(לבית אימו). כאשר כל פעם אני התקשרתי על מנת שיחזור או שניסיתי דרך רב הישוב לנסות וליישב. אף הצעתי ללכת ליועץ ולאחר מס' פגישות גם נסיון זה לא צלח. הוא כל הזמן מאשים אותי שרוב הויכוחים שלנו הם בגללי ושהוא תורם מעט לכל זה.

יצוין, שלבעלי יש 9 אחים ואחיות שעם מרביתם הוא לא מדבר.גם עם ילדיו כאשר הם לא מקבלים את דעתו ולא עושים כרצונו הוא יכול להתנתק מהם בלי שום בעיה.

אף היועץ טען שיש לו בעיה רגשית שגורמת לו להגיב בצורה כזו.

אציין גם שבגלל הוויכוחים והריבים ילדתי נכנסה לחרדות.

אני איני יכולה לחיות במצב שכל הזמן הוא קם ועוזב ומשאיר אותי ללא כסף ומחייה (שכן, הכנסתי הינה ממזונות הילדה אותם אני משלמת לשכר הדירה ומשכורתי הינה מחצי משרה וממנה אני משלמת הלוואה שלקחתי עוד בהיותי גרושה. בעלי משתכר סכום נכבד ועוד נהנה מכספי הדירה שלו אותה הוא משכיר והוא זה שקונה את מצרכי הבית ומשלם את המיסים. כך שכשאנו רבים הוא פשוט הולך ולא אכפת לו אם יש מסתדרים או לא וכאשר אני אומרת לו שצריך לשלם את חשבונות הבית הוא אומר שהוא מרגיש מנוצל בגלל פנייתי זו.

כאשר אמרתי לו שהוא אינו יכול לחנך את הילדה כאות נפשו הוא טען שמכיוון שהוא מכלכל אותה אז הוא גם חייב לחנך אותה הצעתי לו שנושא החינוך ישאר בידי על מנת למנוע חיכוכים והוא טען שגם לכלכל אותה הוא לא יעשה זאת אם הוא אינו מחנך אותה. הסברתי לו שהכלכלה שלה (ביגוד, ביה"ס ועוד) יהיו מהמזונות המגיעים לה והוא טען כי היא חיה בבית אזי היא צריכה וחייבת לשלם את שכר הדירה.

כבוד הרב, הנני מודעת לכך שבין בני זוג כל אחד

תשובה