שאל את הרב

שירים בבין המיצרים- כל המקורות

חדשות כיפה הרב שלמה בן אליהו 01/07/13 20:38 כג בתמוז התשעג

שאלה

שלום כבוד הרב, האם מותר לשמוע שירים בימי בין המצרים?

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

בס"ד

שלום רב.

[אין לשמוע שירים בבין המיצרים] , היות ובזמן זה אנו אבלים על חורבן בית המקדש.

אין הבדל בין שירים שקטים לרועשים, הכל אסור בבין המיצרים

(שו"ת אגרות משה או"ח חלק ד' סימן כד', שו"ת יחווה דעת חלק ו' סימן לד', אחרונים על שולחן ערוך או"ח סימן תקנא', [וכן העלה מרן מלכא הראשון לציון המקובל האלוקי הרב מרדכי אליהו זיע"א ]בהלכות חגים)

ברכה והצלחה בכל.

נ.ב. הרוצה לעיין בארוכה, הבאתי כאן תמצות מתוך האתר הנפלא עולמות של הגאון הרב צבי רייזמן שליט"א

[מוזיקה בימי בין המיצרים וספירת עומר]

א. מדינא דגמרא ימי בין המיצרים הם ימי אבלות על חורבן בית המקדש, כמבואר במשנה בסוף מסכת תענית (1) "משנכנס אב ממעטין בשמחה, שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה, אסור מלספר ולכבס". ובמסכת יבמות (1) אמרו כי קודם לזמן זה [דהיינו מראש חודש ועד התענית] העם ממעטים בעסקיהם מלישא וליתן, מלבנות ולנטוע, ומארסים ואין כונסים, ואין עושים סעודת אירוסין". וכן נפסק להלכה בטור (1) ובשו"ע (1) "אין נושאים נשים ואין עושים סעודת אירוסין, אבל ליארס בלא סעודה מותר"/ והוסיף הרמ"א: "ונוהגים להחמיר שאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך עד אחר תשעה באב".
כמו כן, מצינו בגמרא במסכת יבמות (1) כי בתקופה שבין פסח לעצרת מתו עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. ומחמת זה, הובא בטור (2) ובשו"ע (2) שנהגו לא לישא אשה בין פסח לעצרת [ובשו"ע כתב עד ל"ג בעומר] "שלא להרבות בשמחה שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא".
והנה דבר ברור הוא, שהאיסור לנגן בכלי זמר ולא לשמוע שירים ומוזיקה בימי בין המיצרים ובימי ספירת העומר לא הוזכר בדברי רבותינו הראשונים, ואף לא בדברי הרמב"ם, הטור והשו"ע. ורק בדברי המגן אברהם הוזכר האיסור שלא לעשות "ריקודים ומחולות" [ראה ביאורו של הגרש"ז אויערבך [הליכות שלמה (6) הערה כא] מהו ריקוד ומהו מחול].

• בהלכות בין המצרים כתב המג"א (1) "ונ"ל דאסור לעשות ריקודים ומחולות מי"ז בתמוז ואילך".
• ובהלכות ספירת העומר כתב המג"א (2) "לעשות ריקודים ומחולות של רשות נהגו לאסור. ונ"ל שאף מי שעשה שידוכים אסור לעשות ריקודים ומחולות". ודבריו הובאו להלכה במשנ"ב (1) סי' תקנא ס"ק טז; (2) סי' תצג ס"ק ג).
ויש לדון האם גם שמיעת כלי זמר ושירים נאסרה בימים אלו.
ובעיקר דברי המג"א יש להבין מהו גדר האיסור "לעשות ריקודים ומחולות", והאם יש בזה הבדל בין ימי בין המיצרים לספירת העומר. וכן צ"ע מה התחדש באיסור שמיעת מוזיקה בימים אלו יותר משאר ימות השנה [שנאסר בהם לשמוע מוזיקה לאחר החורבן - וכפי שהרחבנו את היריעה בנדון בשיעור רנ"ב - שמיעת מוזיקה בזמן הזה].

[שמיעת כלי זמר • קלטות ודיסקים • שירים ברדיו]
ב. אף שהמג"א אסר "לעשות ריקודים ומחולות", ולא את עצם שמיעת כלי זמר, נקט בשו"ת מנחת יצחק (3) "דהוי איסור כלי זמר [בספירת העומר] בכלל מה דאיתא במג"א דכתב דאסור לעשות ריקודים ומחולות בימי הספירה. ואף דלא הזכיר כלי זמר, מכל מקום כלי זמר הוי כל שכן, דהוי שמחה יתירה מריקודים ומחולות". והוסיף כי "גדול כח המנהג, עד דיש לומר דנוגע באיסור דאורייתא, דהוי כמו נדר".
וכן פסק האגרות משה (2) לאחר שכתב כי יש לבעל נפש להחמיר שלא לשמוע אפילו שירה בפה ושלא על היין במשך כל ימות השנה, הוסיף: "ובימי הספירה יש לאסור בזמרא דמנא אף להמתירים". ומפורש בדבריו שבימי ספירת העומר יש יותר סיבה לאסור שמיעת מוזיקה, מאשר כל ימות השנה.
וכן מובא בשם הגרי"ש אלישיב בספר אשרי האיש (6) פרק סה סע' כ) שנהגו להחמיר בחומרא יתירא בימי הספירה לאסור שמיעת כלי זמר יותר מכל ימות השנה: "ובאמת הרבה העירו דמה ענין ניגונים לריקודים ומחולות. ואמר רבינו שאכן אין לזה מקור, אלא שכל השנה המנהג להתיר, ובספירה המנהג לאסור".
גם בהלכות בין המיצרים נקטו הפוסקים שיש להחמיר בשמיעת מוזיקה, כמבואר באגרות משה (2) או"ח ח"ד סימן כא אות ד), וכפי שיוצא מדברי המנחת יצחק הנ"ל (3). וכן פסק בשו"ת יחוה דעת (3) "בימי ספירת העומר וכן בימי בין המצרים, בוודאי שאסור גם כן לשמוע בהם שירים עם כלי נגינה. וביותר יש להחמיר בימי בין המצרים, כמו שאסרו בהם חז"ל כמה עניינים של שמחה". והוסיף: "אף על פי שמותר מעיקר הדין לשמוע בשאר ימות השנה דרך הרדיו ורשם קול, שירי קודש המלווים כלי נגינה, אבל בימי הספירה וכן בימי בין המצרים, יש להימנע מלשומעם". וכן הובא בשם הגרי"ש אלישיב (6) אשרי האיש פרק סה סע' כ) "אין לשמוע בימי הספירה קלטות וניגונים".

[שמיעת "שירי רגש" שקטים ]
ג. מדברי המג"א שאסר "לעשות ריקודים ומחולות", משמע שאסור לשמוע כלי זמר רק כאשר שומעים זמר המביא לידי ריקודים ומחולות, וכפי שהובא בשם הגרש"ז אויערבך בספר הליכות שלמה (6) כי "יש להימנע בימים אלה מכל שירה המעוררת לריקוד ומחול, אבל שירה המרוממת את האדם אך אינה מביאתו לריקוד ומחול, מותרת".
וכן מבואר בהרחבה בדברי רבי אליהו שלזינגר [רבה של שכונת גילה בירושלים] בשו"ת שואלין ודורשין (4)-(5) שהתיר "שמיעת נגינות רגועות, שירי רגש וערגה וכיוצא בזה" ברדיו בימי ספירת העומר, היות וכל האיסור הוא "ריקודים ומחולות". ועי' בדבריו במה שדחה את כל ראיותיו של המנחת יצחק (3), והוסיף כי יש להתיר השמעת מוזיקה מסוג זה בערוצי הרדיו בימי ספירת העומר, כדי שלא יבואו לשמוע מוזיקה אסורה בערוצי רדיו אחרים, וכפי שהתירו פוסקי הדור הקודם להדפיס עיתונים בחול המועד, וסיים: "וכל אדם יש לו בביתו מכשירי הקלטה וקלטות לרוב, ואין הדברים משמחים כל כך כמו בשנים שעברו, שלא היו רגילים בכל אלו. וגם לרבים זה נחשב להם כרפואת הנפש לשמוע זמירות ופסוקים עם כלי זמר, והדבר מציל אותם מדיכאון מחשבות רעות וזרות. ומקיימים מאמר קדושים "מצוה גדולה להיות בשמחה" גם בימי הספירה, שעכ"פ איננו מראים את השמחה בחוץ, אבל בפנימיות יש להיות שמח כי העצבות מביאה את האדם לידי חטאים ומרעין בישין". ומתוך כך קבע: "על כן הדבר פשוט דיש להתיר לשמוע נגינה שקטה גם עם ליווי של כלי זמר בימי הספירה. וכן שמעתי בשם רבנים גדולים וחשובים שליט"א".
ברם הגר"ש ואזנר, אליו שלח הרב שלזינגר את תשובתו הנ"ל, לא הסכים עמו, וכתב: "ואודות מנהג ימי הספירה, אוכל רק להעיד מה שראיתי ושמעתי גם מגאוני עולם שהמדקדקים בהנהגה בכל המדינות היו מנזרים עצמם מזה, ואין זה מתפקידינו להקל ראש בזה וכיוצא בזה", יעו' בדבריו, ובמה שהעתיק שם מתשובתו הנוספת בענין זה.
• • •
• [פרקי חזנות ומוזיקה קאלסית ]- הגרש"ז אויערבך (6) הליכות שלמה, הערה כב) התיר שמיעת פרקי חזנות ונגינות קלאסיות בימי ספירת העומר. אך בהערות (שם) ציינו "דאין לנהוג היתר זה בשופי, דסוף סוף נהגו במיעוט שמחה בימים אלו ורק כשקיימת סיבה יש להתיר". ברם הגרי"ש אלישיב (6) אשרי האיש סע' כ) כתב לאסור שמיעת חזנות.
• [שירה בפה ושמיעת מוזיקה וואקלית] - בשו"ת יחוה דעת (3) התיר שירה בפה ללא כל הגבלות, וכן הובא בשם הגרי"ש אלישיב (6) סע' כ) "דלא ניכרת השמחה בזה בפועל". אך כאשר מושמעת שירה וואקלית של שירים שמחים בקלטת או בדיסק, החמיר הגרי"ש. וכן נראה מדברי הגר"ש ואזנר בשו"ת שבט הלוי (3) ח"ח סימן רכז). ובספר פסקי תשובות (7) סימן תצג אות ד) כתב לחלק בין שירת ניגוני דבקות לשירים המעוררים לריקוד ומחול, יעו' בדבריו.
• נגינה בכלי זמר בסעודת מצוה - בשו"ת יחוה דעת (3) כתב: "בשמחת מצוה, כגון ברית מילה או פדיון הבן, או סיום מסכתא, או בר מצוה, מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, שכל שהיא שמחת מצוה יש להקל בדבר". וראה בדברי הגרש"ז אויערבך (6) הליכות שלמה הערה 57), והגרי"ש אלישב (6) סע' כא) בנדון זה, וסיכום הדינים בפסקי תשובות (7) הן בנוגע לימי בין המיצרים והן בנוגע לימי ספירת העומר.
• המתפרנס מנגינה ולימוד נגינה - באגרות משה (2) או"ח ח"ג סימן פז) כתב כי למורה מותר ללמד נגינה בימי בין המיצרים וספירת העומר כדי להתפרנס "דלדידיה אין זה ענין שמחה. ואם הוא להנאתו, אסור אף ללמד, דגם זה הוא הנאה, ואסור בימי ספירה בענייני שמחה". ובנדון לימוד נגינה נקט הגרי"ש אלישיב (6) סעי' כה) ש"כל זמן שאוחז בתחילת הלימוד ולא יוצא שיר גמור, מותר. אבל כשיודע כבר לשיר, ותוך כדי לימוד יוציא שיר גמור, אין ללמוד נגינה בימים אלו". וראה בדברי רץ כצבי (9) אות ט).
• חוגי נגינה ומחול בבתי ספר וגני ילדים - אשרי האיש (6) סעי' כו), רץ כצבי (9) אות י).
• שמיעת מוזיקה בשיעורי התעמלות - רץ כצבי (9) אות יא).
• האזנה למרכזיה המשמיעה שירים בזמן המתנה למענה בטלפון - אשרי האיש (6) סעי' כז).
• ריקוד לחתן בישיבה - הגרש"ז אויערבך (6) הליכות שלמה הערה כ) אסר, והגרי"ש אלישיב (6) סע' כג) התיר.
• מוזיקה בחול המועד פסח - עי' באשרי האיש (6) סעי' כז) ובפסקי תשובות (7) סי' תצג אות ו) כתב שמנהג העולם להקל.
• ריקודים וכלי זמר מל"ג בעומר ואילך - הליכות שלמה (6) הערה כג) ובפסקי תשובות (7) סי' תצג אות ו)
• • •

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות