שירות לאומי

בע"ה
שלום רב,
אני מציע לפרק את השאלה לשני חלקים, האחד הוא היחס לדרישות בבית, או לצורה שבה מתייחסים אליך, והשני הוא נושא השרות הלאומי, ואיפה תוכלי לתת הכי הרבה .
שתי השאלות אינן קשורות בהכרח אחת בשניה, אבל כמובן שבאופן מעשי צריך לראות איך פותרים את שתיהן.

א. אבא הוא אבא (ואמא), ובתור שכזה יש לו מערכת של תביעות מעצמו ביחס אלייך, כמו שלך בתור בת יש מערכת של צפיות ודרישות מעצמך ביחס אליו.
את אוהבת אותו , מכבדת אותו ורוצה שהוא יבין אותך, יכבד אותך ויגם יתן לך הרבה בטחון והגנה כשצריך, ואפילו מוכנה ורוצה הרבה פעמים לשמוע מה שיש לו לומר בנושאים שונים. נכון שאת גם רוצה להחליט דברים לבד, ולחשוב בעצמך, ויש לך מן הסתם חברות שאיתן את מדברת ומתווכחת ,וגם מקבלת החלטות שונות.
גם אבא רוצה מעצמו להיות קשוה לבתו, לראות אותה עומדת ברשות עצמה ופועלת כבוגרת שכבר יכולה להיות עצמאית, ויחד עם זאת מרגיש עדיין אחריות ואכפתיות כזו שמחייבת אותו לומר את דעתו ולפעמים אפילו בסגנון החלטי כדי שיהיה לו משקל.
שלש דרכים יש כדי לפתור בעיות שצצות ביניכם, האחת היא לתת לזמן לעשות את שלו, את תתבגרי עוד , בע"ה בעוד כמה שנים תתחתני ותחיי את חייך, ואבא יהיה מאושר לראות אותך מנהלת את חייך. זה לוקח זמן, ואת צריכה פתרון עכשוי, אז זה לא כ"כ מתאים.
השניה היא להתעמת, את תגידי לו שאת כבר מספיק בוגרת ואת מחליטה לבהד מה טוב לך, וכו' והוא יתעקש כמה שיוכל, אולי אפילו יסביר לך שאת אמנם כבר בת 18, אבל עדיין לא מבינה הכל וכד', ובסופו של דבר אני מניח שתקבלי את דעתו מרצון או שלא. גם דרך זו לא מומלצת , כי לא תהיי שמחה ממנה , לפחות לא בטווח הקרוב.
הדרך השלישית היא לשבת עם אבא (ואמא)ולבקש מהם לעזור לך בהתלבטויות שלך, את צריכה להחליט לגבי שנה הבאה, (ובסופו של דבר ברור הרי לכולם שההחלטה היא שלך!!!) ואת רוצה לשמוע את דעתם, גם אם את יודעת אותה וחושבת שאת רוצה משהו אחר, כי הם הורייך, והם בודאי חושבים שהם יודעים מה טוב לך. אולי הם חושפים את השקולים שלהם ואולי לא,(ובדרך כלל כשמתווכחים לא פותחים את הדברים אלא מתבצרים מאחרי עמדות מאד לא מוסברות!) אבל בהזדמנות כזו ניתן יהיה להעלות הכל על השולחן.
גם אם את לא אומרת זאת בקול, הרי את מבינה שיש דברים שהורייך רואים ומבינים בצורה יותר אחראית ממך, ולו בגלל נסיון החיים שלהם, וגם אם זה לא הופך אותם אוטומטית לצודקים, אבל שווה לשמוע את מה שיש להם לומר כדי שאת תוכלי לשקול הכל ולהחליט.

ולגבי השרות הלאומי - הרצון לתרום הוא גדול והוא בא עם הרצון להיות עצמאית. האם הם תלויים אחד בשני? יש בנות שדוקא אם תישארנה בבית, יכולת הנתינה שלהן תהיה כפולה ומכופלת, ויש בנות שמהבית יעשו הרבה אבל לא כמו במקום אחר.
באופן עקרוני, תחשבי על זה, איפה ההגיון שבת אחת נוסעת מחיפה לירוחם לעשות שם ש"ל , כי שם נורא חשוב להיות והילדים שם זקוקים להמון עזרה, ואילו בת מירוחפם או באר שבע נוסעת לקריות ועושה שם ש"ל כי דוקא שם צריך אותה, - משום מה כל אחת חושבת שצריך אותה דוקא במקום הרחוק, אולי כי קשה לנו להודות שגם "בשכונה" שלי יש המון צורך והמון מה לתת. בכל מקום יש מוסדות לילדים קשים, סניפי בנ"ע או כל דבר אחר ולא צריך ליסוע רחוק בשביל זה.
שוב, שאלת יכולת הנתינה , מהבית או במגורים נפרדים היא שאלה בפני עצמה , ותיאורטית ניתן לגור בדירת בנות שרות גם במרחק שני רחובות מבית ההורים.
אז צריך לבדוק שוב, איפה המקום שבו תוכלי לתת מעצמך את המקסימום, כראוי ל"שרות לאומי", לחשוב איפה טוב יהיה שתגורי על מנת שיהיו לך כוחות ותמיכה מירבית (וזו לא בושה - גם כלכלית , גם נפשית) כדי שתוכלי באמת להשקיע, ושמוע ממי שאת יודעת שאת חשובה להם, אולי יש שקולים נוספים שלא לקחת עדיין בחשבון,
ואז... להחליט!

בהצלחה, אליעזר