שטפי דם בעוף

בשו"ע יור"ד ס' ס"ז ושם בסע' א' כתוב :

בדם בהמה וחיה נמי אין איסור כרת אלא בדם הנפש שהנשמה יוצאה בו, אבל דם האברים אינו אלא בלא תעשה. והני מילי כשפירש מן האבר ויצא לחוץ, או שנצרר בחתיכה, או שפירש ממקומו ונתעורר לצאת ונבלע במקום אחר, אבל אם לא פירש ולא נצרר, מותר.

ובסע' ד' כתוב
נצרר הדם מחמת מכה, אסור לבשלו עד שיחתוך המקום וימלחנו יפה, אבל מותר לצלותו בין בשפוד בין על גבי גחלים, אפילו בלא חיתוך ומליחה. הגה: וי"א דמשום זה יש להחמיר לקלף בית השחיטה או לחתוך באותו בשר קודם מליחה, הואיל ונצרר שם הדם בשעת שחיטה (ארוך כלל א' וכל בו).


לכאורה שאלת על סעיף א והפתרון הפשוט הוא לעשות את מה הכתוב בסעיף ד'.
ולא היא!
כי כאשר אנו קונים עוף ארוז מהחנות הוא כבר לאחר מליחה, ולצערינו בכל העופות מהדרין בהכשרים שונים של רבנויות שונות הם לא בודקים צרירות דם ומולחים את העוף עם צרירות בדם.
לא כן הבד"צים- הם מעמידים משגיחים שבודקים צרירות דם ואם וכאשר מוצאים דם צרור הם עושים חתך במקום של הדם, ככתוב לעיל בשו"ע, ואז הדם יוצא במליחה.
לכן כאשר אנו מוצאים צרירות דם בעוף שקנינו אנו צריכים לחתוך ולהוציא את הבשר במקום של הדם.

יש בעיה אמיתית לאדם שלא למד את הסוגיא המעשית הזאת להכריע לעצמו האם הכתם הוא דם או לא. ואין אפשרות ללמד את הנושא הזה דרך האנטרנט. ולכן לכל שאלה שיש, עלינו לקחת את העוף לרב פוסק עד שנלמד כל אחד ואחד כיצד להכריע הלכתית בבעיה זו.