שוכחת להתפלל בבית

שואלת יקרה,
למיטב הבנתי לפני שמתחילים לדבר על התפילה בכלל, צריך לדבר על משמעות התפילה. ואחריי שהבנו מהי משמעות התפילה אפשר להתחיל ולדבר על הקושי שבתפילת הקבע, על הקושי של התפילה הקבועה הרוטינית (שחוזרת על עצמה כל הזמן בלי שינויי) בעצם בשאלה זו מסתתרת שאלה עמוקה יותר שמנסה להבין בכלל, איך אפשר כל בוקר מחדש להתכוון בתפילה, כאילו זו התפילה הראשונה. והריי אנחנו שמתפללים, יום, יום , ואשרייך שאת מתפללת אפילו שלוש פעמים ביום, איך בדיוק יכולים אנחנו לחדש בתפילה שלנו.
ראשית עליי לציין שאין בתשובתי תשובה הלכתית , אלא מתוך לימוד ועיון שבזכותך (ותודה על כך) שגרמת לי לפתוח ספרים ולעיין בכלל במשמעות התפילה, אני כותבת לך כאן כמה נקודות למחשבה.
ראשית ככלל חשוב- כדאי לא לדחות דברים, "אל תאמר כשאפנה אשנה שמא לא תפנה". גם לימודים וגם תפילה, כל דבר שעולה לך לראש פתאום כשאת צריכה לבצע, כדאי לקום ולעשות.
לי למשל , קורה הרבה, שבלילה, שנייה לפני שאני נרדמת, צצים לי רעיונות או דברים שאני צריכה לעשות, אז יש לי פנקס קטן עם עט ליד המיטה, ואני מיד כותבת, והיומן שלי מלא משימות, כדי שלא אשכח! אז אם את נזכרת במשהו, כתבי לך על מנת שלא תשכחי אותו, ואם את יכולה לבצע אותו , מיד, אז כדאי שתעשי אותו ברגע שאת נזכרת, ואף פעם אל תדחי דברים.

לעניין משמעות התפילה נעזרתי בכמה מקורות והריי לפנייך התוצאה:
"ואני קרבת אלוקים לי טוב" (תהילים ע"ג) כתב דוד המלך בספר תהילים, למה התכוון דוד? באיזו בחינה יכול אדם להתקרב אל אלוקים? תשובה לשאלה נמצא בדברי המדרש שעונה על השאלה מדוע היו האמהות עקרות?
הן היו עקרות אומר המדרש, כי ה´ רצה בתפילתן, וכאשר ירצו בן, יתפללו לה´. התפילה אם כן היא הדרך בה האדם מתפלל אל אלוקים, התפילה היא החוויה של היהודי העומד לפני אלוקיו, לא כל אדם יכול להקדיש זמנו ללמוד תורה, אבל כל אדם יכול להתפלל, התפילה היא אם כן החוט המקשר בין כל העם היהודי באשר הוא לאלוקיו, כידוע, החסידות נתנה מקום נרחב לעניין התפילה, הם אפילו מקדישים זמן לפני התפילה ל"הכנות לקראת התפילה".
תפילה אומר ר´ שלמה קרליבך, "היא כשאני יודע שכל חלקיק חַיות שבי הוא מה´ יתברך בלבד".
שאל חסיד את רבינו הקדוש מצאנז "איך אתה מתכונן לתפילה,? ענה לו: ,אני מ,פלל שאוכל להתפלל כראוי,-"ומה אתה עושה אחרי התפילה"? "אני מתפלל שהתפילה תתקבל ברצון".
"כשאתה מרגיש עצמך במצב נפשי ירוד, ושוקע בגלות הפרטית שלך, דע שזה בא מה´ כדי שתתפלל יותר טוב, פשוט כך" (הרב שלמה)
המהר"ל אומר: "שהעבודה העיקרית של זמן המקדש הייתה "התורה", והעבודה העיקרית של זמן הגלות היא "תפילה" כלומר, הקב"ה שם אותנו בגלות כדי שנלמד איך להתפלל באמת" (מתוך "מעומק הלב" , הרב קרליבך)

זאת אומרת, שהתפילה היא צורך פנימי של האדם.
היא צורך שמגיע מתוך האדם אל אלוקיו, היא צורך של "דיבור" , דיאלוג, בין האדם הקטן אל משהו גדול ונשגב ממנו.
כאשר אנו מבינים את זה מ"עומק הלב", אנחנו מסוגלים להבין למה לפעמים גם קשה לנו להתפלל, כי התפילה דורשת כל כך הרבה אנרגיות וכוחות נפש, שאפילו החסידים מתכוננים כשעה לפני התפילה, ואנחנו שרצים כל היום , ללימודים או לעבודה, מתקשים לפנות את הראש והלב "ועבדת את ה´ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשיך", עבודה היא התפילה, עבודה קשה שדורשת את כל הלב והנשמה ומאמץ גדול.

לכן שואלת יקרה, אל תיפול רוחך כשאת לא מתפנה לתפילה, וודאי שזה לא מתוך כוונה רעה (והרי סיפרת בעצמך שאת מתפללת באולפנה אפילו 3 תפילות ביום , ועל כך שאי ברכה),

א. השתדלי לא לדחות דברים.
ב. השתדלי להתאמץ גם כשקשה , ואפילו קחי עצת חסידים, הכיני את עצמך, טלי ידיים, התלבשי יפה, ושבי לתפילה, וכשאין זמן, אז אפשר כמובן להסתפק בתפילת מנחה או ערבית .
ג. תראי, העניין הוא שכשאת מגיעה הביתה את מאבדת את שגרת היום של האולפנה. יש בבית יותר גירויים מעניינים- שיחות עם המשפחה , ספרים, חברות ועוד ועוד. לאדם טוב לו שיש לו שגרה שבה הוא יודע בכל זמן מה הוא עושה ונוח לו ומתאים לו. אבל ביציאות הביתה את מאבדת את זה- כיוון שיש המון מה להספיק בבית, ונורא כיף, ושונה מאשר באולפנה. לכן כשאת יוצאת הביתה חשוב שתכיני לך "סדר עניינים" של מה חשוב שתספיקי (כמו: תפילות, לימודים, לבקר את סבתא וכו') כדי שלא תחזרי לאולפנה עם תחושת החמצה או חלילה כעס עצמי.
ואם תכיני לך רשימת משימות ושגרה גם לבית- יהיה לך יותר קל לעמוד בזה. השחרור שאת חשה ביציאה הביתה איננו שחרור מהכל- אלא רק מהמסגרת של האולפנה. התפילותף הלימודים- ממש כמו אוכל ושינה- הן עדיין חלק ממך גם בחוץ- ואם תחשבי על זה ותזכרי את זה- זה ייקל עליך.

שיהיה בהצלחה,
אשמח כמובן תמיד להמשיך לעזור אפילו באופן פרטי.
יישר כוח.
יסכה
Yiska_amar@walla.com