שאלות דומות לרבנים שונים באינטרנט ותשובות שונות

שואלת יקרה שלום רב,

הרבה מאוד זמן המתנתי לשאלה כזו. אפילו חשבתי כבר להמציא שאלה ולשלוח על מנת שאוכל לענות על נושא זה. אך, מכיוון שאני לא ממציא וממילא גם לא ממציא שאלות באתר, המתנתי... וב"ה זה הגיע.

שאלה זו הטרידה אותי לא מעט, ואפילו הרבה. ואיתה ביחד עוד שאלות רבות, למשל:
מה עושים עם דין עשה לך רב?
מה עושים כשרב אחד אומר כך ורב אחר אומר אחרת?
מה עושים עם תשובה ששאלנו באינטרנט ובישיבה\אולפנא אמרו לנו אחרת?
האם זה נכון לענות באינטרנט, כשלא יודעים את מכלול הדברים ולעיתים שומעים רק חלק מהתמונה?
באולפנא גזרו עלינו ללכת עם גרביים ובשו"ת אינטרנט כתוב שמותר ללכת בלי גרביים, מה לעשות?
ועוד ועוד

בכל שאלה שמגיעה אנחנו מתפללים לה´ שינחה אותנו לתשובה הנכונה ביותר. וגם כאן אני מתפלל שאוכל לתת את התשובה הנכונה והאמינה ביותר, עם כיוון מחשבה לכל העונים והנענים.

הרב אלישע אבינר פירסם מאמר בשם "הרב הוירטואלי":
"
מיהו הרב הוירטואלי? הוא הרב המשיב באינטרנט לשאלותיהם של השואלים האנונימיים הפונים אליו. זוהי תופעה חדשה ואף מפתיעה. מאות שאלות מופנות אל רבנים דרך אתרים שונים באינטרנט. חלקם הגדול של השואלים הם בני נוער, אשר פורצים את מחסום הבושה בחסות האנונימיות ומעיזים להפנות את שאלותיהם ואת תהיותיהם אל רבנים. זרם השאלות הוא בלתי פוסק, וכשם שאין פרצופיהם של בני הנוער שווים כך אין שאלותיהם שוות. יש מי שמעורר שאלה הלכתית קלה ויש מי שמתעניין ביסודות האמונה, יש מי שמבקש עצה ויש מי שקורא לעזרה. התפרץ הר געש של התעניינות בתחומיה השונים של תורת ישראל - הלכה, אגדה, תנ``ך, אמונה, חינוך.
זוהי תופעה ברוכה, אבל אסור להתעלם מחסרונותיה.
האינטרנט יוצר קשר וירטואלי בין השואל לרב, אבל קשר וירטואלי איננו מפגש אמיתי. אין כאן קשר חי. זה כבר מתחיל בשלב השאלות: השאלות מנוסחות כמברק קצרצר, מגלות טפח ומכסות טפחיים, הן חסרות חיים, הן יבשות, ואף התשובות עליהן הן בהתאם. הכל מנוסח בסגנון של קודים, כנהוג באינטרנט. אין זו תורת חיים. הרב הוירטואלי הוא מאגר מידע - לוחצים על מספר מקש ומקבלים פלט ישירות לבית... יש שואלים בדרך האינטרנט המפנים את שאלותיהם אל כל הרבנים המופיעים ברשת. אף תשובה איננה מחייבת אותם. זהו סוג של ספורט.
לא לסוג כזה של רב התכוונו חז``ל בהדרכתם ``עשה לך רב`` (אבות א טו) ולא לסוג כזה של פנייה שאין בה כל מחויבות. הרב הוא הרב המקשיב, המברר, הדורש וחוקר, ולבסוף משיב תשובה לאור כל הנסיבות ולאחר היכרות עמוקה עם השואל. לפעמים הרב מאריך בתשובתו ולפעמים מקצר. הכל בהתאם לצורך. שאלה קלה עשויה להסתיר שאלה חמורה. הרב חש בה ומתייחס אליה. כל זה מתאפשר רק כאשר מתקיים מפגש פנים מול פנים בין התלמיד לרב.
חז``ל אומרים ``גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה, שנאמר`` (ברכות). למושג ``שימושה של תורה``, יש שתי משמעויות: האחת, היא הבנת טעמי דיני התורה. בעבר, טעמי הדינים נמסרו בעל פה מרב לתלמיד. על כן, מי שקרא ושנה, ולא שימש תלמידי חכמים, מוגדר ``עם הארץ``. השנייה, היא דבקות בתלמידי חכמים, כדי להכיר את הנהגותיהם בדרכי החיים. לכך נתכוונו במאמר חז``ל ``גדולה שימושה של תורה``, כפי שנראה מהפסוק שהביאו לראיה. וביאר הראי``ה קוק (``עין איה``, שם) ``שהתורה בהיותה תורת חיים, עיקר פריה הוא לדעת איך להתנהג בחיים על פי דרכה וערכה. ויען שתכונת המעלה של איש קדוש הדבק בתורה, אי אפשר להתבאר בפה וכל שכן בכתב, כי אם עין הרואה הליכותיו בקודש היא תשכיל ערך הפעולה שהתורה פועלת על גדולי המעלה הדבקים באהבתה. על כן גדולה שימושה, שאז בעיניו יראה את הליכות הקודש של הרב, הנעלה יותר מלימודה``.
רבי תלה את הישגיו בלימוד תורה, בראיית רבו. ``אמר רבי: האי דמחדדנא מחבראי, דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה. ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי, דכתיב: והיו עיניך רואות את מוריך`` (עירובין יג ב). תרגום: אמר רבי: מה שאני מחודד (= מעמיק בתורה) יותר מחברי, זה מפני שראיתי את רבי מאיר מאחוריו (פירש רש``י, שרבי ישב בשורת התלמידים אשר היתה ממוקמת מאחורי רבי מאיר). ואילו ראיתיו מלפניו, הייתי עוד יותר מחודד, שנאמר: ``והיו עיניך רואות את מוריך``. וכך הורה רב משרשיא לבניו: כאשר תשבו בפני רבכם, תביטו על פיו, שנאמר ``והיו עיניך רואות את מוריך`` (הוריות יב א). כלומר, אל תסתפקו בהאזנה לשיעוריו אלא הביטו בפניו.
מי שאיננו מעונין שתיחשף זהותו, יכול לפנות לתלמיד חכם המתגורר רחוק מאיזור מגוריו, או לפנות בטלפון מבלי להזדהות, על מנת שיתקיים דו-שיח חי. פנייה בדרך מכתב אף היא יוצרת קשר יותר עמוק מפנייה דרך האינטרנט. שיחת טלפון או כתיבה מכתב דורשות קצת יותר מאמץ אבל מעידות על יותר רצינות ויותר מחויבות.
לאחרונה, יש מחנכים המבקשים לחנך את תלמידיהם ``לעשות שאלת רב``, ומציעים להם לשלוח שאלה אישית אל רב דרך האינטרנט. זו איננה הדרך. הדרך היא להזמין רב לבית הספר או לבקר בביתו ולערוך אתו שו``ת פנים בפנים. צריך לעודד את בני הנוער לפנות אל הרבנים במקומות מגוריהם.
[לסיום], נקרא אל בני הנוער: אל תהססו, אל תתביישו ואל תפחדו לגשת לרב ולהציג בפניו את שאלותיכם. הוא יקבל אתכם בסבר פנים יפות, הוא יחייך אליכם. הוא ייעץ ויעזור ולא יכפה את דעתו עליכם. בהצלחה.
"

[לסיכום]
שואלת יקרה אכן שאלתך היא שאלה. אין תחליף לרב העונה פנים אל פנים, או בטלפון ויכול לברר את הדברים וללבן את הדברים לאשורם. ובודאי שהקשר האישי טוב יותר ונותן תחושה טובה יותר לכל הסובבים.
ב"ה זכינו לדור צמא הרוצה לשמוע ולדעת הרבה. ולכן, גם לתשובות באינטרנט וב-SMS יש ערך עצום.
אבל, ישנה בעיה גדולה שבאינטרנט הרבנים נראים שויים. אנשים רבים הגולשים בעולם הזה לא מבינים שישנם מדרגות בפסיקה בין הרבנים. ולכן כשקוראים תשובה באינטרנט יש לבחון את מי שאלנו ומי הרב העונה לשקול את הדברים בצורה נכוחה. ביהדות, מאז ומתמיד היתה מקובלת הדרגה בשאלות בעוצמתן, חשיבותן ובפסיקה, כמו שכתוב "הדבר הגדול יביאון אלי".

לא אחת מצינו טעויות בתשובות באינטרנט (גם במקומות נוספים) אך הרשת נגישה לרבים וממילה טעות זו יכולה להיות מושרשת יותר.
לא אחת מצינו שהשואל בתגובה כותב שלא לכך היתה כוונתו בשאלה.
לא אחת מצינו שהשואל כותב לאחר מכן "אבל אצלנו בישיבה ראש הישבה אסר".
יש שואלים שאוספים חומר לעבודה הנדרשת.
ועוד דוגמאות רבות.

אומר אמירה ברורה. כל מה שלא סותר את ההלכה ונאסר על ידי הגורם הרשמי האחראי על המקום (ישיבה, אולפנה, מדינה, מקום עבודה וכו´) – אסור, בלי קשר לרב זה או אחד שיתיר. (לדוג´ ראש ישיבה המחייב חבישת כובע בתפילה. אולי להלכה לא צריך אבל במקום שהוא פסק כן חובה!!! באולפנה שאוסרים עגיל שני – יש רבנים שיתירו זאת אבל ברגע שבאולפנה אסור אין זה נושא ל"היתר", ומותר לשאול ולברר את מקור הדין בכבוד הראוי).

בכל דבר שסותר את התורה או את ההלכה אין לכבדו.

קיץ טוב,
שלמה,
Shlomo@makshivim.org.il