שאלה

שלום
אתה לא חייב לסלוח. אם הוא הכה אותך ללא סיבה או תועלת חינוכית אתה צריך להעיר לו על זה ואולי הוא יעשה תשובה ויבקש סליחה. ההורים שלך השקיעו הרבה זמן מאמצים וכסף בשביל לגדל אותך ואת הסבל שלך ניתן לשנות וכך ראוי שתעשה. על מנת לקיים מצוות כיבוד הורים צריך לכבד את ההורים - זאת אומרת להתבונן איזה דברים טובים הם עשו/ עושים ולהעריך אותם על כך. לדעת מרן ה´שולחן-ערוך´,(יו"ד רמ, יח) אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות חייב לכבדו ולירא ממנו. ולא עוד, אלא אפילו אם הבן ממזר, כלומר שאביו הולידו באיסור של גילוי עריות, ועל ידי כך פגם את הבן וגרם לכך שכל ימיו לא יוכל להתחתן עם ישראלית, חייב לכבד את אביו הרשע. לעומת זאת דעת הרב משה איסרליש (הרמ"א) את הרשעים לא ציוותה התורה לכבד. ומכל מקום אסור לבן לגרום לו צער. (בדרך כלל כך נוהגים ההורים במקרה ההפוך של בן שיצא לתרבות רעה ועשה מעשים לא טובים - סוף סוף הוא בן משפחה ועושים מאמצים בכדי להשפיע עליו לטובה).

ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ולהרחבה עיינו בספר באתר ישיבה
http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=500
בברכה אייל משה

מצוות עשה מן התורה, שיכבד אדם את אביו ואת אמו, ויירא מהם, שנאמר (שמות כ, יב): "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ", וכן נאמר (ויקרא יט, ג): "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ". ואמרו חכמינו זכרונם לברכה במסכת קידושין (ל, ב), שהשווה הכתוב כיבוד אב ואם לכבוד המקום, שנאמר (דברים ו, יג): "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ", ונאמר (שם י, כ): "אֶת ה´ אֱלוֹהֶיךָ תִּירָא".
ויש להבין, מדוע תופסת מצוות כיבוד הורים מקום נכבד כל כך, עד שהושוותה לכבוד שמים. ההסבר הוא, שאכן באמת, אדם שאיננו מכבד את הוריו, אינו יכול להגיע לאמונה בה´. אדם שאינו מכבד את הוריו, הוא אדם אנוכי, שחושב רק על עצמו, על הנאותיו וצרכיו הפרטיים, הוא איננו מרים כלל את מחשבתו אל אלה שעזרו לו, וגמלו עמו חסד. שאלות כגון מי טיפל בו בילדותו ומי סעדו בעת חוליו, אינן מעניינות אותו, הוא עסוק בעצמו בלבד, הרבה יותר מעניינת אותו השאלה איזה סוג של בשר הוא יאכל בארוחת הצהרים, מאשר מה שלום אמא שלו. הוא חושב שהכל מגיע לו, ולכן אינו מעלה בדעתו שהוא צריך להכיר טובה למישהו. אדם כזה כמובן שלא יחשוב על הבורא, הטוב והמטיב, המשגיח ודואג לאדם בכל עת. לא מעניין אותו בזכות מי הוא חי, מי מוריד את הגשם, מי ברא את השמש ומי נפח בו רוח חיים. הוא אינו מסוגל להאמין.
על כן השוותה התורה את כבוד ההורים לכבוד שמים, שהרי מי שמכבד את הוריו, מכין את נפשו למחשבה של אמונה, למחשבה של הכרת תודה. הוא מתרגל לחשוב על שורשי הדברים, ומתוך ההתבוננות בהוריו והכרת הטוב כלפיהם, ימשיך הלאה לאמונה בבורא העולם, "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה" (ישעיהו מ, כו).

יז -אב רשע
לעיתים מתעוררת שאלה, האם גם כשהאב רשע ובעל עברות, מחויב הבן לכבדו ולירא מפניו, או שהואיל והאב השחית כל כך את מידותיו, נפטר הבן מהחיוב לכבדו?
נחלקו בזה הפוסקים (שו"ע יו"ד רמ, יח). לדעת בעל ה´שולחן-ערוך´, רבי יוסף קארו, אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות חייב לכבדו ולירא ממנו. ולא עוד, אלא אפילו אם הבן ממזר, כלומר שאביו הולידו באיסור של גילוי עריות, ועל ידי כך פגם את הבן וגרם לכך שכל ימיו לא יוכל להתחתן עם ישראלית, אפילו במקרה כזה פוסק ה´שולחן-ערוך´ שחייב לכבד את אביו הרשע.
לעומת זאת דעת הרב משה איסרליש (הרמ"א), בעל ההגהות על ה´שולחן-ערוך´, שאין מצווה על הבן לכבד את אביו הרשע, כי כל מה שציוותה התורה לכבד הורים, הוא דווקא באב רגיל שנוהג כשורה, אבל את הרשעים לא ציוותה התורה לכבד. ויש להדגיש שאב רשע הוא דווקא אב שדבוק ברע ומרבה לחטוא, פוגע ביודעין באנשים אחרים או עושה עבירות להכעיס. אבל אדם רגיל, שלעיתים נכשל בעבירה, ברור שבנו מצוּוה לכבדו ולירא מפניו. וגם כשהאב ממש רשע, כמו למשל אב שהוליד בן ממזר, שלדעת הרמ"א אין לכבדו ולירא מפניו, מכל מקום אסור לבן לגרום לו צער.
לעיתים בעלי תשובה טועים וחושבים שאינם צריכים לכבד את הוריהם, מאחר שהם חילונים. אבל להלכה בזמננו כל אדם שנוהג במנהגי דרך ארץ ומוסר, למרות שאינו שומר מצוות, אינו נחשב רשע, וודאי שהבן חייב לכבדו ולירא מפניו. והטעם לכך, שבזמן הזה רוב האנשים שאינם שומרי מצוות, אינם עושים זאת מתוך רצון רע להכעיס, אלא מפני המצב הכללי של הדור. ולכן ברור שבעל תשובה חייב לכבד את הוריו למרות שאינם שומרי מצוות.
יח - עד היכן כיבוד הורים
בהלכות מצוות כבוד אב ואם, יש לשאול, עד היכן מגיע מורא וכיבוד הורים? כלומר, האם בכל מקרה צריך הבן לשתוק ולא לפגוע בהוריו, או שיש מקרים שבהם ההורים מביישים כל כך את הבן, עד שמותר לו להשיב להם כגמולם ולפגוע בהם.
כך נפסק להלכה: היה הבן לבוש בבגדי חמודות, ויושב בראש הקהל, ובאו אביו ואמו וקרעו את בגדיו, והכוהו על ראשו, וירקו בפניו - לא יכלים אותם, אלא ישתוק ויירא מן מלך מלכי המלכים שציווהו לירא מפניהם (שו"ע יו"ד רמ, ג). ואפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכוהו בפניו לים, מפני כעסם או שיגעונם, לא יכלימם ולא יכעס כנגדם, אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק (שו"ע יו"ד רמ, ח).
אולם מבחינה ממונית אין הבן צריך לשאת בנזק שגרמו לו ההורים. ולכן לאחר שזרקו את ארנקו לים, יוכל לתבוע אותם למשפט בבית הדין, וכמובן שהם יתחייבו לשלם לו.
ואם הוא יכול לעצור אותם בכוח, שלא יזרקו את ארנקו, יש אומרים שעדיף שיעצור אותם בכוח, ובתנאי שלא יפגע בהם אלא רק יבלום אותם. ויש אומרים, שהואיל והוא יכול לתובעם לאחר מכן בבית דין, אין לו לעוצרם בכוח הזרוע. ואם ברור לבן, שלאחר מכן, ההורים עצמם יצטערו, וישאלוהו למה לא עצרת בעדנו בכוח, מותר לבן לעצור אותם, הואיל וזהו בעצם רצונם (רמ"א בשו"ע יו"ד רמ, ח).
וכל כך קשה לקיים את מצוות כיבוד אב ואם על כל פרטיה ודקדוקיה, עד שאחד מגדולי אמוראי ארץ ישראל אמר משפט חריף ומזעזע. אמר רבי יוחנן: אשרי מי שלא ראה את אביו ואת אמו, מפני שהוא ודאי לא ביטל מצוות כיבוד אב ואם. ואכן רבי יוחנן עצמו משעת לידתו היה יתום, בעת עיבורו מת אביו, ובעת לידתו מתה אמו. אמנם ברור שהטוב ביותר הוא שיהיו לאדם הורים ויכבדם כראוי. ואשרי מי שזכה לכבד את הוריו, והיתום מפסיד את המצווה החשובה הזו. אלא שרבי יוחנן מצא צד חיובי ביתמות, שהוא ניצל מלהיכשל במצוות כיבוד הורים.
יט - מי שנטרפה דעת הוריו
אחת השאלות העצובות ביחס לכיבוד הורים היא, מה יעשה אדם שדעת הוריו נשתבשה עליהם, כיצד ינהג עימם?
תשובה: אף על פי שנטרפה דעתם, לא יבזה אותם, וישתדל לנהוג עמם באהבה ובכבוד כפי דעתם, עד שירוחם עליהם מן השמיים. ואם השתגעו הרבה, עד שהוא בתור בן אינו מסוגל יותר לראותם במצב כזה, ובכל עת שהוא נפגש עמם מגיע לכעס ומריבה. אם ההורים יכולים להסתדר לבד, עדיף שיניחם ויעבור למקום אחר, ויבקש מאחרים לנהוג בהם כראוי.
דוגמה לכך מובאת בתלמוד (קידושין לא, ב). לרבי אסי היתה אמא זקנה שדעתה השתבשה. ביקשה ממנו שיקנה לה תכשיטים, וקנה. לאחר מכן רצתה להתחתן, ובכל עת היתה מפצירה בו שידאג לה לשידוך. אך הואיל ולא ניתן היה למצוא חתן לאשה זקנה עם דעה משובשת כשלה, היה רבי אסי עונה לה תמיד שהוא ישתדל לעיין בדבר. אולם כשאמו החלה לתבוע ממנו חתן שהוא בדיוק כמותו, צעיר, מוכשר ויפה, לא יכול היה רבי אסי לעמוד בכך, ועזב את מקומה.
וכל זה כמובן בתנאי שההורים יכולים לדאוג לעצמם. כלומר מסוגלים לקנות אוכל, להכינו, לכבס וכיוצא בזה, רק שדעתם משובשת, ובכל פעם שרואים את הבן, תובעים ממנו כל מיני דברים משונים שדעת הבן אינה סובלתם. אבל אם ההורים נחלשו כל כך, בדעתם או בגופם, עד שאינם יכולים להסתדר ולהתקיים בכוחות עצמם, אסור לבן לעוזבם. אלא אם מצבו הכספי מאפשר, ישכור למענם אדם אחר שיטפל בהם, או שיסדר להם מקום במוסד סיעודי. אך אם אין מוסד שיכול לקבלם, וגם אין לו אמצעים כספיים כדי לשכור להם מטפל, עליו להישאר ולטפל בהוריו, תוך השתדלות מירבית לנהוג עמם בנועם ובנחת (שו"ע יו"ד רמ, י. ט"ז סקי"ד, ערוך השולחן רמ, לב).