שאלה בקשר לדברי רב.

שאלה

השאלה הנ"ל מטרידה אותי הרבה שנים ואני אשמח לקבל מענה רציני.

מצטערת שזה קצת ארוך- אבל חשוב לי לקבל תשובה אמיתית.

לפני קצת יותר מארבע שנים יצאתי עם בחור, הייתי באותה תקופה בש"ל- ואפשר להגיד שזה היה החבר הראשון שלי. (אחרי שלא יצאתי שנים עם בנים- אחרי שהיתה לי "טראומה" מבחור אובסיסיבי שרדף אחרי כל הילדות) בשבילי זה היה קשר בוסר, עוד לא הייתי בנויה לקשר רציני, אני לא חושבת שאהבתי אותו (ולא חשבתי את זה באותו הזמן למרות שניסיתי לשכנע את עצמי) היה לי באמת טוב איתו, הוא היה מקסים, אבל היה לי קשה לדמיין אותנו ביחד והקשר איתו היה בשבילי גם הרגל (אני יודעת שזה ממש לא בסדר, אך אלה העובדות).

בכל מקרה, אני בחורה דתית לאומית מהבית. אני ממשפחה טובה שמקפידה על מצוות אך בד בבד המשפחה שלי היא לא אחת שיש לה רב שהיא הולכת אליו, כך שלא הכרתי בכלל את הדבר הזה.

העניין הוא שלאותו בחור היה רב, אפילו רב גדול שנחשב רב מאוד מוכר ומקובל. אותו בחור הלך הרבה שנים לאותו רב, כך שהרב והוא התידדו (למרות שלאותו רב היה תמיד תור מאוד ארוך של אנשים, גם כאלה שקבעו מראש- לו היתה מעין "פרוטקציה" והוא היה יכול להגיע ולהתייעץ איתו בקלות.

עכשיו לעניין- כמה חודשים אחרי שהכרנו- אותו בחור לקח אותי לרב שלו. כבוד הרב דיבר איתי ממש מעט, ודיבר בעיקר עם הבחור. (אני חושבת שהוא אפילו לא הביט לי בעניים).

בכל מקרה, הרב אמר לו שאני השידוך שלו, שאני בחורה טובה ושהוא יודע שנועדנו האחד לשניה.

(אציין שכמה חודשים אח"כ, הבחור היה עם הרב במקום שבו מתפללים ומבקשים ברכה (אני ממש לא זוכרת מה זה היה בדיוק) אבל הבחור אמר לי שהרב אמר לי ברכה והוא ידע להגיד את שם אימי בלי שהוא אמר לו זאת..- הבחור הוא לא שקרן (אני חושבת)..).

מכל מקום, הבחור רצה להתחתן- גם הרב אמר לו שאנחנו חייבים. אני לא רציתי (אני בכלל לא הייתי בטוחה בקשר- אך זה לא מה שאמרתי לו). אמרתי לו שאני צעירה מידי וזה לא מתאים לי עכשיו. הרב אמר שאנחנו צריכים לא להיפגש (או כמעט שלא להיפגש- אני כבר לא זוכרת), ולדבר רק פעם בטלפון ודברים כאלה... זה מה שעשינו תקופה מסויימת- עד שאמרתי לבחור שאני לא יכולה להיות ככה יותר, שזה קשה לי ושאני שבורה מזה ושאני מעדיפה וניפרד בשלב זה ואם זה יתאים ניפשג מתישהו בעתיד- זה מה שעשינו.

לי אישית היה קצת קשה אבל לא ממש כמו שזה היה אמור לה

תשובה