רוצה לעזור לחברה...אבל איך?

שלום וברכה לשואלת היקרה!

קודם כל יישר כוחך על האיכפתיות הרבה שאת מגלה כלפי חברתך!
כל כך התרגשתי לקרוא את שאלתך...
לא כולם זוכים לחברה כמוך- דואגת איכפתית ורגישה לזולת.
אני בטוחה שה´ רואה את אהבת החינם המופגנת כאן וישפיע עלינו טוב בזכותה...

ולשאלה....
בהתחלה הכי חשובה ההקשבה וההרגשה של "אני איתך".
אל תנסי לענות על שאלות שהיא מעלה באמונה, אל תנסי לשנות אותה או לעודד אותה בצורה מוגזמת-
תני לה הרגשה שאת איתה, אך לא בצורה מעיקה- כשהיא רוצה להיות לבדה בררי בעדינות –"את בטוחה שזה מה שאת רוצה?"

ואם היא אומרת שהיא רוצה זמן עם עצמה- תני לה אותו כשאת מזכירה לה שאת שם בכל זמן שתרצה.
נסי להעניק הרגשה של: אני כאן בשבילך אם תצטרכי, תוכלי להעזר בי בכל זמן, אך אל תרגישי לא נעים לומר לי- אני רוצה להיות לבד.

צריך בזמנים כאלו המון המון רגישות, לנסות ולקרוא את מחשבותיו של השני, לנסות ולתאר לעצמנו מה באמת יועיל .

בשלב הבא תוכלי לנסות ולהעמיק קצת יותר.
חשוב מאד שאת לא תעני את התשובות!!
אלא נסי שהתשובות תבאנה ממנה.
אתן לך דו שיח לדוגמא.

"קשה לי כל כך! זה פשוט לא פיר שזה מה שקרה לי!"
את...: "זה באמת קשה."
"אני לא מבינה במה חטאתי שה´ נתן לי עונש כזה!!"
את.."את חושבת שזה כתוצאה מעונש?"
"אז מה ? זה פרס??"
"אולי כדאי שנברר את זה קצת יותר,מה דעתך?"
"זה לא יעזור. כולם יאמרו שאין להם תשובות ויגידו שהכל לטובה"
"אז מה כן יעזור??"
"כלום."
כאן אפשר לגלות מעט נחישות.
"הקשיבי ... את יקרה לי מאד. ולכל הכיתה ולמשפחתך ולסביבתך.
אך העזרה הכי גדולה בשבילך נמצאת בתוכך.
אני יכולה לסייע, להקשיב , לנחם, לעזור מעט.
אולם את התקומה האמיתית רק את תוכלי לעשות
רק אם את תחליטי "אני רוצה לעזור לעצמי" העזרה תבוא ותהיה"
"מה אני יכולה לעשות?"
"מה מפריע לך?"
"אני לא מאמינה יותר בה´"
"ומה עושים עם זה...?"
"את מבינה , אני לא רוצה לחפש תשובות אני כועסת עליו, איני מאמינה בו יותר"
"עצם זה שאת כועסת מראה שאת מאמינה ומחפשת את הקשר, לא??"
"אולי..."

וכו´ וכו´.
שימי לב שרוב התשובות היו כאלו שנגמרו בסימן שאלה.
בדרך כלל זה מעצבן אותנו לשאול שאלות מישהו שמפגין שהוא יודע הכל ואמונתו מבוססת עד הסוף, ללא ספקות.
אמונתך יכולה להיות מבוססת יסודית ומלאה, אולם תני לה להגיע לתשובות בעצמה גם אם זה במחיר הפגנה כלפי חוץ של תהיה משותפת,שאלות שלכאורה את צריכה לברר גם ועוד.

אם את מרגישה שניתן להציע לה לשוחח עם מישהו, לקרוא –אפשר להציע את חברים מקשיבים, אפשר גם את האימייל שלי,ואם היא מעוניינת ניתן גם לשוחח בטלפון או להיפגש.

אהבה היא תרופת פלא.
גם אם היא מגיבה כרגע על תשומת לב בחוסר יחס או בעצבנות אני בטוחה שהיא שומרת את הדברים בליבה ובבוא העת תגלה שהם עזרו לה להתמודד.
עטפו אותה בכך- צ´ופרים, חיבוקים, קריאות של"חסרת לנו"כשהיא נעדרת, וכל מה שמגביר אצלנו את הידיעה שאוהבים אותנו.
גם אם בתחילה היא מסרבת לבוא לשבתות אולפנא או לטיולים, המשיכו לנסות (כמובן בעדינות)
הרבו להתקשר, לבוא לבקר.

האם הם מתמודדים עם קשיים פיזיים? קשיי פרנסה?-האב נפטר, האם חולה-ממה הם מתפרנסים? אם כן אולי ניתן בעדינות להציע לעשות בייבי סיטר-כדי שיהיה לה דמי כיס. ללכת פחות לקניות ולמקומות שמבזבזים כסף יחד עימה.

האם יש בכיתתך ילדה שעברה אירוע דומה? של פטירת קרוב?
פעמים רבות הצרה המשותפת גורמת לכך שמוכנים לשמוע ממי שעבר משהו דומה,
כיוון "שהוא באמת מבין", אם יש כזו והיא חזקה באמונתה ועברה את המשבר, ניתן לקשור ביניהן ,אולי זה יועיל.
ספרים –
יש את הספר של מרים אדהאן "גם זו מתנה"

ויש אפשרות באם היא תסכים לנסות ולהביאה לשיחה של מישהו שחווה משהו קשה ולמרות זאת אמונתו בקב"ה נשארה איתנה (דוד חטואל, לדוגמא-קראת את הראיון איתו ב"בשבע"? אולי אפשר לתת לה אותו?)

זה המעט שביכולתי להנחות
בקשי מהקב"ה סיעתא דשמיא שיצליח בדרכך לומר את הדבר הנכון במקום הנכון.
ושוב יישר כח!
כתבי לי לאימייל אולי אוכל לעזור יותר...
rachelulu@walla.com
רחל-חברים מקשיבים