רוצה להוריד מסכות..

שלום וברכה,
קודם כל אני חייבת לציין, שעצם העובדה שהעניין מפריע לך, היא מאוד מיוחדת.
בד"כ חבר´ה בגילך לא שמים לב למצב הזה, או שהוא לא מפריע להם..
אז כל הכבוד לך..
אווקיי, לפי מה שאת אומרת, מפריע לך שאנשים ´משתנים´ בסיטואציות שונות,
סוג של צביעות כזאת..
אז שני דברים..
קודם כל, לדעתי, לא תמיד זה דבר כ"כ שלילי.
זה הגיוני ומקובל, שלא בכל מצב תהיי הכי את, הגיוני שתתביישי, הגיוני שתרציני פנים,
הגיוני אפילו שבמקומות מסויימים את תהיי ה´רבנית´..
ולמה?
כי כשאת ליד בן למשל, לא בטוח שלהיות פתוחה וקופצנית זה הכי נכון..
מקטע של צניעות, או אפילו סתם כבוד אישי..
וכשאת ליד מורה, צריך לפעמים להתבייש.. מתוך כבוד למשל..
ועם חברות?
יש כאלה שאולי צריכות את הדמות ה´דוסית´ הזאת שאת מספקת..
ויש כאלה שהן פשוט חברות שלך, ואיתן את יכולה לעשות שטויות וכו´..
ואני בטוחה שגם לך יש עוד המון דוגמאות..
מה שאני מנסה להגיד לך, שהרבה פעמים בחיים אנחנו נאלצים להשתמש לא ב´מסכות´, אלא בצדדים אחרים שלנו.
זאת אומרת, שזה שאת ביישנית לפעמים, זה לא הצגה, אלא זה צד מסויים שלך, שלא תמיד בא לידי ביטוי.
וזה שאת ´רבנית´, גם זה, משהו ממך, שכרגע יוצא החוצה.
וכן לגביי הצחוקים או הגבולות שיש לך ליד בנים..
ולכן, את לא עובדת פה על אף אחד, את פשוט מציגה כל פעם צד אחר שלך, בהתאם לסיטואציה, שלדעתי זה משהו בריא מאוד.
אני יכולה לומר לך על עצמי, שבעבודה שלי, אני יכולה לצחוק לשיר.. להשתגע עם החברות, וכשהבוס מתקרב, פתאום אני הכי רצינית שיש.. ככה זה נורמלי, ככה זה בריא, ואם הייתי אני ליד הבוס שלי, לא בטוח שהוא היה מתלהב מזה..
אבל-
וזה אבל גדול..
וזה הדבר השני שרציתי לומר..
אסור, שה´זיקיות´ הזו (אחלה הגדרה אגב..)
תפגע בך איכשהו.
תבטל אותך, את האופי שלך.
את שמחת החיים שלך.
אסור שתעשי ´הצגה´, תציגי דברים שהם לגמריי לא את.
כי זה לא אמיתי. וזה השקר שכ"כ מפריע לך לדעתי..
אם ליד חברות מסויימות את מנסה להיות הבחורה המצחיקה, או הרועשת, כשאת לא כזאת באמת,
את בסוף תרגישי רע עם זה.
ואם ליד מורה, את תנסי להפגין ביטחון יתר, כשאת לא באמת כזאת, גם אז תרגישי רע.
כי הביישנות שלך לפעמים, ממורה, מבנים או מכל דבר אחר, היא זו שמאפיינת אותך באותה נקודת זמן ספציפית.

אווקיי, אז מה בעצם אני מנסה לומר..
קודם כל, אין פסול בהתאמת התגובות שלך, לסיטואציות השונות.
ככה אנחנו עובדים. כי בעצם היותנו בני אדם, גם רמת הפתיחות שלנו משתנה, בהתאם לאנשים שסביבנו.
דבר שני, שימי לב, אם כשאת מתביישת, צוחקת, זורמת, נעצרת, שימי לב, אם זה לא מלאכותי מדיי, אם ח"ו אין כאן עניין של להוכיח משהו, להציג משהו לא אמיתי.. (שלא כמו ביישנות, שוב, שנראת לי טבעית לגמריי..)
את רוצה להיות הכי את, לי אישית נראה, שאפשר להיות מאה אחוז אנחנו, מה שאנחנו רוצים, בעיקר בסביבה הכי קרובה לנו, אם לא רק. כמו משפחה, או חברות טובות.
אני בטוחה שיש לך סיטואציות כאלו, שהן את יכולה להיפתח, ולזרום כמו שמרגיש לך..וזה שזה לא קורה תמיד.. זה לא צריך להדאיג אותך, ככה אנחנו בנוים, וזה נורמלי לגמריי..
והתשובה 'למי את באמת', באה בדיוק מכאן, תראי איך את עם האנשים שהכי נוח לך איתם, כי שם, את יותר זורמת, יותר קל לך..
אני מקווה שנגעתי בנקודה שהתכוונת,
אם לא אשמח ממש לשמוע..
שיהיה ב"הצלחה!
ליבנת(: