רבנים

שלום וברכה

אני מכיר את המציאות הזו מקרוב. באופן אישי ואינטימי.
אני לא מושלם. מנסה להיות טוב יותר באופן מתמיד, אולם אני מניח כי גם אותי אפשר יהיה "לתפוס" בדברים לא טובים.
זו נקודת המוצא ממנה אני עונה לדברים שאת כותבת.

התמודדות שלך עם המצב הזה צריכה להיות בשני שלבים: בשלב הראשון, אכן כפי שכתבת, אף רבנים הם בני אדם, ועל כן יש צורך מצד השומע את דבריהם לפתח יכולת הפרדה וביקורת – לקבל את הדברים הטובים מהם, להימנע מלאמץ את החולשות, ואולי דווקא העובדה שהם לא נתפסים בעיני הלומד כמלאכים היא טובה שכן היא ממשיכה להטיל את האחריות הגדולה על שומעי דבריהם.
זהו המצב הרגיל. כמובן, זה לא פוטר אותנו הרבנים להתאמץ כל הזמן להיות נאה דורש ונאה מקיים, ודווקא מכוח מה שאנו עוסקים בו לשפר באופן מתמיד את המידות.

השלב השני הוא המצב בו "מתפוצצים", לאמור: הפער בין מה שהרב אומר ומלמד ובין מה שהוא נוהג בו בעצמו – גדול מידי. במצב כזה צריך לעזוב את הלימוד מרב זה, על אף התועלות המסוימות שיש בו. כמו כל דבר, אפילו התורה מסוגלת להיות סם המוות לאנשים, ולגרום להם דווקא קלקול במידות ולא שיפור בהן. כאשר מאבדים את חוסר האמון ברב, וחושפים כי אין מדובר בכשלונות אנושיים, אלא בקלקול מהותי ועמוק – זה הזמן להתרחק. לא לומדים מרב שאין אמון בטוהר כוונותיו, מעשיו ורצונותיו.

כאשר נוהגים כך מגלים כי רוב מוחלט של העולם הרבני לא הגיע למקום זה מכוח הידע שלו בלבד, אלא מכוח עבודה רוחנית מתמדת וניסיון לתיקון המידות, ומוצאים את מי שניתן לסמוך עליו ולהאמין בו. יש לזכור כי חז"ל לימדונו "אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה", וזו נקודת המוצא שהעולם הרבני עסוק בשיפור מתמיד לאורך כל הזמן.

כל טוב