שאלה
שלום..ראיתי את הפרסומים על הקשר התלותי כאן.אני חושבת שגם אני נכנסתי לקשר כזה..אבל אני כאילו הצד השני..הפחות תלוי ..אני חושבת.אני וזאת שנכנסתי איתה לזה החלטנו להפסיק..אני מצליחה להתעלם מזה ברוב שעות היום ואני בסדר.
אבל יש לי שאלה...דבר1-אני כאילו לא מרגישה אף אחד מהדברים שתיארתם..אני לא מרגישה שאין לי בטחון בלעדיה..ואני לא מרגישה שהיא נותת לי את האהבה שחסרה לי..מה שאני בעיקר מרגישה זה הצורך לעזור לה..כאילו ..אני חושבת שהיא הצד של החוסר בטחון..ואני זאת שנותת אותו..ואני רוצה לתת אותו..כיף לי ככה..זה הגיוני בכלל?!ואמור להיות לי קשה להיפרד?!
דבר 2-אני לא הבנתי איך אני אמורה להרגיש אליה?!גם אם אני אתרחק מאוד..ולא אתעסק בה בכלל...ואני יכולה לעשות את זה בקלות..פשוט להתעסק בדברים אחרים.אבל השאלה שלי היא כזאת-מה אני אמורה להרגיש אליה?1אפשר להעלים את הרגש הזה?את הרצון הזה?להתעלם ממנו אני יכולה..וגם להתרחק ממנו ולא לחשוב עליו..אבל בסופו של דבר אפ אני אתעמק ברגש הזה אני אגיע לאותו מצב גם אם לא נדבר שנה!!אז מה אני אמורה להרגיש בסוף?זה נעלם?וגם..במשך הניתוק..מה אני אמורה להרגיש אליה?שנאה?כי זה פשוט לא הגיוני שאני פתאום אשנא אותה...תודה!
תשובה
שלום לשואלת היקרה,
אני שומעת ממך שאת נמצאת בקשר שאת מבינה שהוא תלותי מצד הצד השני שלו.
נשמע שאת מאוד עוזרת ותומכת בצד השני וישר כח גדול לך על כך.
ה"תלות" שמדברים עליה, היא תלות של אדם באחר. תלות כזו שעל פיה כל מהלך החיים של האדם מושפע מזה שהוא תלוי בו.
ההשפעה היא על מצב הרוח, על ההתנהלות, ההתנהגות, המעשים, הקשרים עם אחרים ועוד.
תלות כזו נובעת מהרצון של כל אדם לאהבה, לקשר, להקשבה, להכלה.
עם זאת, אדם צריך לבנות את עצמו בצורה כזו שחייו לא יהיו מושפעים וסובבים סביב אדם אחד, שחייו יתנהלו על פי מה שטוב, מה שנכון, ע"פ התורה, או לפחות בשאיפה לחיות כך.
שהערך שלו לא יימדד לפי התנהגות של אדם אחר.
אני מבינה ממך שאת מרגישה שגם מצידך נוצר קשר לא בריא.
לא כתבת האם בגלל הרצון שלך בקשר או מסיבות אחרות.
יכול להיות שהתלות שלך בקשר היא לא בגלל הצורך באהבה והקשבה, (כפי שיותר מצוי) אלא אולי מסיבות אחרות.
נתינה היא דבר נפלא, תחושת הסיפוק והערך שמקבלים מכך היא נפלאה.
לפעמים אפשר להגיע למצב של צורך מאוד גדול בבזה. של הרגשה ש"אין לי ערך אם אני לא יצליח בחסד הזה"
ואדם צריך להיות מאוד אמיתי עם עצמו כדי לדעת שגם פה יש משהו לא טוב.
שגם בקשר כזה אני בונה את הערך שלי סביב אדם אחר (סביב הנתינה לאותו אדם), ולא סביב הכוחות שלי, הכישורים שלי, הרצון לעבוד את ה´.
נשמע שאת מאוד עוזרת ומקשיבה לחברתך, ויכול להיות שהנתינה הזו נהפכה לצורך אצלך.
שהערך שלך נמדד אצלך לפי אותה נתינה, וממילא לפי אותה חברות.
כשיודעים את זה, גם יודעים שצריך לעשות משהו אחר כדי לשנות את המצב.
ככל שההתמודדות תהיה איטית והדרגתית יותר כך תהיה יציבה יותר.
ולכן לדעתי עלייך להחליט מה המינון שאפשרי לך לשמור על קשר ולדבר עם אותה חברה,
ההחלטה צריכה להיות שכלית יותר, גם אם רגשית היא קשה.
וכשהיא כזו, נשתדל לערב כמה שפחות רגשות, ולכן אין צורך להגיע דרכה לשנאה.
וההרגשה הכי טובה היא אהבה. אבל אהבה של השני, וכשכזו האהבה הזו רוצה שלשני יהיה טוב,
גם אם זה קשה לי, וגם אם זה אומר שאני אצטרך לעבוד על עצמי ועם עצמי.
מאותו מינון אפשרי בהתחלה להפחית במידת הצורך, עד שתרגישי שאת לא "חייבת" את הקשר, אלא רוצה אותו.
רוצה אותו ועדיין, יכולה בלעדיו.
עם זאת, יכול להיות שהקשר ביניכם, מצידך, לפחות, הוא בריא ונכון, ואולי כדאי שתדברי עם חברתך, ותנסי להגיע איתה למצב שהיא לא תתלה את הערך שלך בך.
לחבר שלא תלותי המצב הזה יכול מאוד להחמיא, והוא עדיין צריך להיות חזק ולדעת, שכיוון שהקשר הזה לא בריא,
לנסות לעזור לצד השני לצאת ממנו.
גם כאן, זה יהיה בהדרגה, עד לרמה ששתיכן תרגישו שהקשר טוב ובריא ונעים.
בהצלחה רבה!
אם תרצי, את מוזמנת לפנות אלי למייל,
נעמה tepernaama@gmail.com