קשה לקום לתפילה

שלום רב
אני מכיר את הבעיה שאתה מספר, ופגשתי כבר לא מעט שסבלו מאותה הבעיה, ולא תמיד יש דרך קלה להתמודד עם הדבר, אך זה אפשרי.
בישיבות מסויימות, יש חיוב לקום לתפילה בזמן, ולכן בוחרים הם בדרך קלה להם, אך לא כל כך חינוכית, לגרום לתלמידים לקום בזמן לתפילה. מוסד בוחר, שהואיל ויש לו את היכולת, והוא רואה בכך חשיבות, ממילא הוא מנצל את הכלים הזמינים שבידו על מנת לגרום לתלמיד לקום.
דבר זה הוא על דרך של בחירה בדבר הקל והזמין, ופעמים רבות הוא בא על חשבון הדברים החשובים יותר, ואולי הדבר המרכזי ביותר, והוא הבניה האישית של התלמיד.
בניה נכונה של אדם, דורשת זמן רב, והשקעה רבה, ולא תמיד יש למוסד את הידע ואת הכח להשקיע בכך. לכן המוסד בוחר בדרך הקלה לו, אך אין זו הדרך הטובה לתלמיד.
כאשר כל הפעילות היא על יסוד של כפיה לקום, התלמיד לא בונה את עצמו, ולכן כאשר מגיע החופש הוא מגלה שפתאום הוא לא קם כלל, או קם מאוחר, וכל מה שהיה במשך זמן רב, חלף ועבר.
שמעתי פעם מרב חשוב, מחנך ידוע בציבור החרדי, שסיפר שבחו"ל היה מקום שהיו חיילים של משמר המלוכה, שהם היו קמים מוקדם מאד ועושים את התפקיד שלהם, וכולם התרשמו מאד מההתמדה ומההשקמה המוקדמת וכו´, ולאחר שיצאו לפנסיה גילו שהם אלו שקמים הכי מאוחר והם אלו העצלנים הגדולים ביותר. ורואים מכך שהרגל לא תמיד מועיל, השאלה היא האם האדם רוצה לקנות את ההרגל הזה להיות דרך חיים שלו, או שמא הוא עושה כי הוא חייב וכאשר השוט יעבור, הוא יחזור למה שהוא באמת רצה כל הזמן אלא שלא היה יכול.
אך אתה לא אמור לשפוט את המוסד שאתה לומד בו, ואתה גם לא תשנה אותו, אלא התפקיד שלך הוא לבנות את עצמך, לנסות לבנות שאתה תהיה יותר טוב ושלמרות הבעיה, אתה תלמד להיות יותר בריא בנפשך ובעבודת ה´ שלך. דבר זה באמת תלוי רק בך, ואם תצליח בכך תרויח מכך המון.
החופש הוא הזמן המיוחד שבו אתה יכול לבנות את עצמך, לפי מה שמתאים לך, לפי היכולות שלך ולפי ההתאמה למצב שבו אתה נמצא. במצב זה שלא כופים עליך, יש קושי גדול יותר, אך יש גם אפשרות לבנות מה שאתה לא יכול בכל זמן אחר. לכן אני מציע לך לקחת לעצמך את הנושא הזה של קימה בבוקר לנושא עבודה אישית על עצמך, דוקא בחופש הזה שאתה מרגיש את הקושי ואת האי נעימות מהמצב, ותבנה את עצמך באופן הטוב ביותר.
היסוד הראשון של ההתמודדות כבר קיים אצלך, לפי מה שאני רואה. היסוד הוא הרצון. הסיבה העיקרית שאדם לא קם בבוקר בזמן, ולפעמים אף נמשך במיטה כמה שעות, היא בגלל שאין לו רצון לקום, הוא לא מרגיש סיבה לקום, ולכן אין לו כל רצון לעשות. בכך האדם מגיע למצב פסיבי, והוא "נמרח" עם עצמו באופן איום ונורא.
לכן כאשר אתה מרגיש בעצמך שהדבר חשוב לך, אתה צריך ליצור לעצמך את ה"סיבה לקום בבוקר" לבנות לעצמך דבר חשוב שיהיה בזמן הזה והוא יגרום לך לדחיפה לקום ולהתמסר לקימה ולאותו הדבר.

לדוגמא, אם יש לך חבר שאתה יכול לקבוע איתו חברותא של לימוד שיתן לכם הרגשה טובה, הרגשה שאתם מתקדמים, ושאתם לא מבזבזים את הזמן, ולימוד זה יתן לכם סיפוק, ממילא תקבל ממנו דחיפה לקום כל בוקר מוקדם.
אך לא רק לימוד יכול להיות היסוד של הדחיפה אלא גם עוד דברים, ובמיוחד בדברים שאתה אוהב ושתרגיש איתם טוב.
דבר נוסף שטוב לעשות זה טבלה של קימה. תעשה לך טבלה שבה יהיו רשומים הימים ומקום לרשום זמנים, ותחליט שכאשר אתה תגיע לדוגמא ל 10 פעמים שאתה קם בזמן, אתה תפנק את עצמך בדבר מסויים, ובכך גם תקבל תמונה על עצמך, מה המצב שלך, ותקבל מכך דחיפה, וגם תקבל דחיפה מעצם הרצון ל"פרס" ואולי אף ההורים ישמחו לעזור לך אם תיידע אותם. לדוגמא לקימה למניין מוקדם, ועוד דברים, שההורים ירצו לחזק ואם לא אז לפחות לעזור לך להתמודד.
דבר נוסף שטוב לעשות בחופש הוא לבנות סדר יום שבו תנצל את היום שלך כמה שאתה יכול. יש המון דברים טובים שאנו יכולים לעשות, ואם נדע לנצל אותם, אנו נקבל מכך מרץ לכל הדברים הנלוים.
יש עוד עצות, אך אולי כדאי לנסות את הדברים שהבאתי, ואם אתה רוצה אתה יכול לפנות אל כתובת שלי ואשמח לנסות לעזור עוד.
שיהיה בהצלחה רבה והיה חזק
יצחק.
Zahig2@Sshoresh.org.il

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!