קשה לי, קשה לי, קשה לי!!! כואב לי!!!

קודם כל צדיקה ולפני שאני אתחיל בכלל אני רוצה באמת להגיד לך תודה!
תודה אמיתית על המכתב שלך ועל הכוחות שהוא הביא לי.
את יודעת,זה לא כזה שוס גדול להתייאש היום בתקופה שלנו.
אומרים שפני הדור כלומר כמו שהכלב מסתכל תמיד אחורה לעבר
הבעלים שלו כדי לוודא שהם באמת יהיו מרוצים,כך נוהגים גם 'המנהיגים'
הגדולים שלנו,רק שלהבדיל מהכלבים גם בדבר הזה הם יצאו די פארש.
בעידן בו כל בעל שררה ימכור את הנשמה של אמא שלו בשביל להיכנס לפריים,
אתה צריך באמת יותר מסיבה טובה כדי לשמור על שפיות אופטימית.
והמכתב שלך....וואלה, הגיע לי בדיוק בזמן.
ונזכרתי בסיפור שלה ושלו ובכאב שלהם:
רק הקב"ה יודע כמה שהיא חיכתה לרגע הזה.
ואם תשאלי אותה, אז באמת שאין לה מושג איך היא הצליחה להחזיק מעמד כל
כך הרבה זמן.
בלגאן שלם היא עשתה להם שם בשמיים עם כל התפילות שלה.
'טוב טוב תירגעי... את לא צריכה לצעוק כל כך חזק' הוא התחנן,השטן.
אבל היא פשוט לא יכלה אחרת.
יותר מידי זמן שהיא נאכלת בבדידות של עצמה
רואה בעיניים כלות את קידושיהן של חברותיה,משייטות במפלי החיים,מאורסות,
נשואות, מולידות ואילו היא, נאחזת עד כלות כדי לא לטבוע בביצת התסכול והקנאה.
'ומה איתי אבא, מתי יגיע כבר הזמן שלי'.
בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך
היא לחשה תוך כדי זליגת דמעותיה הרותחות שהתמזגו בדממת האבנים ששימשו לה
כאלף עדים:
"אבאל'ה,יותר לבקש מזה אני באמת לא יכולה...רק אתה יודע כמה שאני רוצה
כבר להתחתן..."
עד שגם מידת הדין לא יכלה לתחינתה ובשעה טובה ומוצלחת הם התארסו.
וכך, בעננת ההסתר פנים הזו שאופפת אותנו,מצאו להם שתי נשמות אחת את רעותה
וחברו להם יחדיו בשביל לבנות פלטרין של מלך.
בית מקדש כפשוטו.
סוף סוף גם הריבונו של עולם יוכל לרוות קצת נחת.
*
הוא רצה לדבר איתו,להגיד לו כמה שהוא מודה לו וכמה שהוא
יודע שהוא לא ראוי לזה.
לא ראוי לה.
היא פשוט כל כך...מושלמת.
מלאך.בדיוק בשבילו.
הוא ניזכר במעמקים.
בתהום.
בכל הנפילות.
בחושך.
ובינינו, הוא כבר לא האמין שזה יגיע...
הקור הירושלמי היכה בהם ללא אבחנה, אבל הוא הרגיש שלא משנה מה יהיה, הוא הולך
להגיד תודה לאבא.
'זה בסדר, אני כבר אלך לבד...' הוא אמר להם,אבל הם החליטו שהם באים איתו ויהי מה.
הוא למד בישיבת 'מיר' אחרי שהגיע אליה מאנגליה.
אוי, ארץ ישראל!
רק אם נולדת בחושך, אתה יודע להעריך מהו טיבו של אור.
והוא... ידע להעריך אותה.
להסניף את האוויר, לספוג את הקדושה.
פה, במקום בית המקדש הוא כבר לא יצטרך
להסתיר את הכיפה שלו, לחלק את תחנות האנדר-גראונד (הרכבת התחתית) האנגלית
לאזורי חלוקה לפי רמות סיכון: גולדרס-גרין –אפשר כיפה, צ'לסי- רק קאסקט
ליברפול- עדיף שתסתיר את הלוק היהודי שלך כי רק אתמול הייתה פה תקרית לא
נעימה שמיהרו לטאטא מתחת לשטיח,בכל זאת הבריטים עדיין מחזיקים מעצמם
כאומה עם קלאס.
עשר בלילה, הם חלפו על פני שער יפו,הצצה חטופה בשעון.
לא,אין זמן ללכת דרך הרובע היהודי. צריכים לחתוך דרך השוק.
הם התחילו ללכת.
הפלפון צלצל.המס' האהוב עליו.
מוזר כמה חלומות, תקוות,רגשות,אהבה, דברים כל כך גדולים, יכולים לקפל
עצמם לאותיות כל כך קטנות שריצדו לו עכשיו על צג הפלפון.
ארוסתו.אשתו לעתיד
היא שאלה מה שלומו וציינה שהם לא דיברו כבר המון המון זמן (מהבוקר...).
הוא אמר לה שהוא מרגיש ברוך ה' ושהיא בדיוק תפסה אותו בדרך לכותל בתחילת
השוק הערבי
היא הפצירה בו להיזהר ואחר ביקשה ממנו שיתפלל חזק, כי היא באמת רוצה
שהכול אי"ה יצליח כמו שצריך.
הוא הבטיח,אמר לה שידבר איתה יותר מאוחר וסגר ת'מכשיר.
והלב שלו... בשמיים.
עוד מעט ויזכה לבנות בגופו, בביתו החדש,אבן מחורבות ירושלים.
*
הוא ארב להם בפינה. ערל עם פנים של ערפד.
הוא הריח אותם וחיכה.
בשקט.
יש לו זמן.
חבר אחד נדקר והועבר במצב בינוני לבית החולים,השני ברח אבל הוא...
די לה למידת הדין בסכין אחת בכדי להרחיב בית שלם.
עוד מעט והיו מקדשים שם שמיים בחייהם,ממשיכים את שלשלשת הדורות
מחברים קדושה לנצח
עד שבא יד הערל...וגנזה חיים,נשמות שכבר לא יבואו לעולם לכדי שורה אחת:
'אבינו מלכנו, עשה למען טבוחים על שם קדשך'
ומשלא הספיק לקדש שם שמיים בחייו, עשה זאת במותו...
ובעת השפך הדם של הארוס שכבר לא יזכה לקדש אשה,שרפי מעלה צעקו במרה:
ריבונו של עולם!!!
תראה!
הבט משמיים וראה כי היינו לעס וקלס בגויים!
הם היו אמורים להיות זוג כל כך מושלם.
להקים בית יהודי אמיתי, כמו שרצית. טהור, קדוש...
והריבונו של עולם,מלך העולם קרע קריעה ושאג:
"ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו"
על בנו יחידו שהרגע מסר עצמו על קידוש ה'.
ועל... בת אחת שנהפכה ברגע זה ליתומה מארוסה
ממאנת לקבור חלומות משותפים.
ועצוב לו, לאבאל'ה...
כי כמה בנים ובנות כאלו כבר נשארו לו, למלך אביון
*
ואני רוצה לשאול אותך צדיקה,מתי בפעם האחרונה חשבת על זה?
הלכנו לעצרת תפילה שהייתה בכותל,ישמעאלים בכל מקום.
ריחות של טומאה נודפים מכל עבר,מטנפים זיכרונות עבר
רק אתמול, בסדר העבודה של תפילת יום כיפור קוננו בכאב,בצער,בכיסופים
'אמת מה נהדר היה מראה כהן...'
ריח הקטורת שעלה בכל ירושלים, מבשם כל חלקת אדמה בטל חיים.
ועכשיו?
שועלים הלכו בו.
על אלה אני בוכיה.
טוחנים לנו ת'מוח על שלטון ישראלי בזמן שהוואקף המגעיל הזה,מנפץ לנו את ההיסטוריה.
פיסה אחר פיסה.
היית פעם ברובע המוסלמי לבד? היית פעם בעזה? ברמאללה?
ברוך ה' שלא...אבל להם אין שום בעיה לשבת לך מתחת לבית על הפוך אחד עם
שתיים סוכר וזה המשמעות של צער השכינה.
עכשיו את שואלת את עצמך איך לעזאל את קשורה לכל הכאב הזה?
מה הקשר בין המכתב שלך לכל הסיפור הזה?
בכל הגועל נפש הזה, יושבת לה נערה צעירה ולא מבינה מה לא בסדר איתה...
וזה כואב לה, מחרפן אותה...עד הסוף!
באמת!
ואני קורא את המכתב ולא מבין...
כאילו הייתי בטוח ששוב פעם החולצה של רנאור שמישהי קנתה אתמול בקניון לא
מתאימה לחצאית של קסטרו מהסייל של אתמול.
שעוד פעם מדובר בבת שהבויפרנד שלה עזב אותה,כי מרוב הסרטים שהיא חיה בהם
היא לא הבחינה בעצמה שמבחינתו היא הייתה בסך הכול צעצוע זול וכטבעם של
צעצועים יש להם פג תוקף ושלה כך מסתבר, ניגמר כבר מזמן...
אבל לא.המקרה שלנו לא מתחיל בכלל.
כואב לה, לצדיקה הזו על זה שהיא כבר לא מרגישה את הריבונו של עולם כמו פעם!
אני אגיד לך מה, המכתב הזה שלך, הוא הרבה יותר מסכום חלקיו
זה לא עוד מייל שנשלח לאתר של 'חברים מקשיבים'
עוד שאלה.
המכתב הזה שלך, הוא בעצם חתיכת פצצה של חמצן
לכולנו.
לגזור ולשמור
הנה, מגיעה לה נערה משום מקום, בטוחה שהיא בכלל לא קרובה לקב"ה ובעצם
מלמדת אותנו שאנשים גדולים לא מתים אלא רק מתחלפים.
יודעת מה, אם כבר פתחנו את זה אז נדמה לי שזה גם לא כל כך פייר, המתנה הזו שקיבלת.
כי צריך הרבה הרגשים בעבודת ה' בכדי לשבת ולכתוב מכתב כזה
יש בחורים שצריכים כמה שנים של לימוד בישיבה, מאות שיעורי
מוסר,שמוסי"ם ועדיין לא יגיעו לרבע ממה שהגעת
וגם אם תנסי להסביר להם, נו צ'אנס! הם לא יבינו על מה את מדברת.
טוב, לא נעים לי להודות אבל בתכל'ס, גם אני יצאתי די על הפרצוף מהמכתב הזה.
כי עד למכתב שלך, לא זוכר כבר מתי באמת הצגתי לעצמי את הדברים בצורה כל
כך חדה ונוקבת כמו שאת הצגת.
כמה אני באמת קרוב לקב"ה?
למה נראה לי שעדיין אין לך כל כך שמץ על מה מדבר בכלל נכון?
כאילו, בטח את חושבת:
'מה ניסגר עם המשיב הזה...?'
אני מנסה להסביר לו שאני כבר לא מדברת ומרגישה את הקב"ה והוא מתחיל לכתוב
לי עכשיו שאני צדיקה?
ועל זה בדיוק נאמר: אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.
את נמצאת מבפנים. בתוך המצב ות'אמת, הערכה העצמית שלך לא מתחילה בכלל להיות בכיוון.
לא, אני לא בא עכשיו לנפח לך ת'אגו אבל מצד שני כשאדם עושה עוול לעצמו,
ומתעלם מהמתנה שהקב"ה הביא לו, זה גם בעיה.
אז בואי נסגור לסיכום על כמה דברים בתכל'ס:
את קרובה לקב"ה הרבה יותר ממה שאת חושבת, רק מה,את מנסה להיכנס למוח שלו
ואומרת לעצמך:
'פחחח, אם אני הייתי במקומו, אין מצב שהייתי מדברת איתי..'
אז את לא במקומו ובואי לא ננסה להיכנס לראש של הקב"ה.
כי איך שלא נהפוך את זה, כמה מפדח שזה הולך להיות לך,באמת שאין לו
הרבה בנות כמוך.
הוא סופר אותך כמו שסופרים יהלומים, עד כדי כך את מיוחדת.
מה עוד, שאת חייבת לדעת שלמילים יש כוח או יותר נכון לסמנטיקה של מילים
ולכן מאוד כדאי שתפסיקי להגיד לעצמך בראש כל הזמן:
'אני מרוחקת מהקב"ה' כי בסוף את באמת תתחילי להאמין לזה ואז גברת יקרה
קחי כרטיס, תבחרי מקום וברוכה הבאה לסרט: 'הנבואה שהגשימה את עצמה'.
מה שכן, לגבי התפילה באולפנה והשיגרה, זה באמת המשחק שלנו:
לעשות הכול בכדי לא להגיע למצב של מצוות אנשים מלומדה...
לעורר את הלב על ידי השכל, לחשוב מה באמת עושה לנו את זה, ממה אנחנו
מתרגשים וזה כבר דבר אישי שמשתנה אצל כל אחד.
תפילה זה הרבה יותר מאשר מילה,שבי עם עצמך בשקט ותחשבי קצת על כל הדברים
הקטנים האלו שאנחנו בדרך כלל לא חושבים עליהם.
למה את בכלל חיה את החיים שלך כבת דתיה?
מזה אלוקים מבחינתך?
מה המשמעות של להרגיש אותו?
ממה את באמת מאושרת והאם האושר הזה בכלל קשור לקב"ה..
תפתחי את זה, תחיי לך את זה. לאט לאט...
אל תצפי בעקבות המכתב הזה שהכול ישתנה לך פתאום כי מה לעשות, עבודת ה'
ודרך חיים אנחנו לא משיגים באמצעות לחיצה על כפתור.
זה עבודה ועמל שלוקחים זמן...וזה בעצם המשמעות של החיים.
לא יכולתי שלא להבחין שכתבת שיש לך עוד המון בעיות שמתרוצצות לך בראש.
אז הדבר האחרון שאת צריכה עכשיו זה לשמור עליהם בבטן.
אם את מכירה מישהו או מישהי בסביבה שלך שאת יכולה לסמוך עליה, תספרי להם את זה
גדולים מאיתנו עושים את זה גם לך מותר!
במידה ולא מצאת אנשים כאלו בסביבה שלך,אז זה לא שאת יכולה לכתוב לנו, אלא
את חייבת לכתוב לנו!
לפעמים אחרי שאת מוציאה את זה החוצה את לא מאמינה מאיפה העזרה יכולה
להגיע לך באמצעות השליחים של הקב"ה ולפעמים רק זה שאת יודעת שיש מישהו
שם, שנמצא שם בשבילך בשביל להקשיב לך, רק זה לכשעצמו כבר מקל ומפורר קצת
מהעומס.
אז...תתחילי להעריך את עצמך קצת יותר כי ברוך ה' את באמת נמצאת במקום
הרבה יותר גבוה ממה שפרגנת לעצמך ויודעת מה?
אני אפילו לא חושב שזה אמור לעורר בך גאווה אלא רק להוסיף לך מחויבות.
עכשיו, שאת יודעת כמה יש בך, כמה כוחות טמונים בך ואיזה מתנות נפלאות
קיבלת מהקב"ה, זה רק אמור להראות לך לאיזה גבהים את יכולה אי"ה להגיע
ונחשי מה?
את באמת הולכת להגיע לגבהים האלו!

אבינעם
שיהיו לנו בשורות טובות
במידה ומשהו לא ברור או מובן, את יכולה לשלוח למייל:

avinoam811@gmail.com

לעילוי נשמת הקדוש שמואל מעט הי"ד שנרצח 3 חודשים לפני מועד נישואיו בדרכו לכותל.