קושי בהדרכה - הקבוצה מתפוררת

מדריכה יקרה – שלום.

שווה לפרסם את השאלה שלך ולו רק בגלל האכפתיות והרצון לעשות כל מה שאפשר כדי לפעול לטובת החניכות והסניף. בהחלט נשמע שאת מתמודדת עם תנאים לא קלים ובכל זאת בוחרת לחפש דרכים חדשות להתמודד, וזה כשלעצמו צעד שראוי מאוד להערכה.
את נוגעת בשאלה בנושא שיכול – ואולי גם צריך – לעניין כמעט כל מדריך ומדריכה: תכנון לעומת ביצוע בהדרכה. כשמדריכים עוברים הכשרה ומתחילים לתכנן בלהט תכניות, עדיין חסר להם בעצם הניסיון המעשי, ההבנה מכלי ראשון של "איך זה בעצם להיות מדריכה". ברוב המקרים ההכשרה הקיימת כיום לא ממש מצליחה להתגבר על הקושי הזה, וכך מדריכים רבים מגיעים לסניף ולקבוצה החדשה שלהם עם המון חלומות ותכנים אבל עם פחות כלים משמעותיים ויכולות תכנון שישמשו אותם לבנייה הדרגתית של הקבוצה. כמובן שעדיין הם מצליחים במקרים רבים לעשות דברים מדהימים, אבל יש כאן קושי מהותי שמובנה באופן שבו הם מגיעים לתפקידם החדש, וכדאי לפחות להיות מודעים אליו. בפועל, הרבה מאוד מדריכים מגלים שעולם התכנון שלהם רחוק מאוד מעולם הביצוע. ואז יש תסכול, אכזבה, וניסיון להתארגן מחדש ולנסות לראות מה באמת קורה. גם בשאלה שלך יש מצב שבו מה שקורה בקבוצה שונה מאוד ממה שתכננת, וזה מציב קושי משמעותי, כפי שאת מסבירה בפירוט.

במצב שאת מתארת נראה שהמציאות המובנת מאליה בסניפים, לפיה מגיעים לקבוצה באופן קבוע, אינה כל כך מובנת מאליה לחניכות שלך. זה כביכול חיסרון אבל הוא יכול להפוך ליתרון משמעותי. מדריכים רבים וגם חניכים מגיעים לפעמים לסניף "על אוטומט", עושים עוד פעולה ועוד פעולה, מעבירים את הזמן ומדברים על הרבה נושאים, אבל לא באמת מתייחסים לתהליך שאפשר לייצר במפגש הקבוע עם החניכים. הגישה של החניכות שלך מחדדת את המודעות שלך לצורך להתאים את ההדרכה למציאות ולא ליישר קו עם מנהגים או פנטזיות לא מבוססות.

אז דבר אחד שאת יכולה לעשות זה באמת לחשוב אילו מין 'צרכים' יש לחניכות שלך, מה הן אוהבות לעשות. ממה שאת כותבת נשמע שדי מצליח לך בתחום הזה, אבל לכאורה אם החניכות שלך אוהבות לבלות איתך זמן ולעשות דברים – אין סיבה שהן לא יגיעו. את יכולה גם לברר את זה באופן קצת יותר ישיר ולשאול אותן מה מונע מהן לבוא, או מה יכול למשוך אותן להגיע יותר. אגב, אולי גם במישור ה"טכני": יכול להיות שהשעה ביום מסוים לא ממש נוחה להן, או משהו בסגנון הזה. בכל מקרה, כדאי לנסות ולברר לעומק מה מושך אותן להגיע לפעילות ומה דוחף אותן לא להגיע. את מציינת שקשה להן עם המסגרת של התנועה. גם במישור הזה אפשר לברר עם מה בדיוק הן לא מסתדרות, ולנסות אולי למצוא להן פתרונות.

עוד צעד שאפשר לנסות זה לשתף אותן יותר בפעילות עצמה ובתכנון שלה. בגיל של החניכות שלך, הרבה יותר מתאים שאת תשמשי להן כמנחה ותאפשרי להן להביא לידי ביטוי את עצמן באופן יותר משמעותי. נכון שתמיד אפשר להכין עוד פעולה על שבת ועוד "ערב מסטיק בזוקה", אבל אפשר גם לנסות לתכנן יחד איתם דברים שהם לא רק יותר משמעותיים עבורן, אלא גם יותר רלוונטיים לדברים ש"באמת" מעניינים אותן ביומיום. אז נכון, מאוד הגיוני שתגלי לחרדתך שהנושא "מגמות ועיונים בקדושת השבת לאור אתגרי שנת השמיטה בשנת תרל"ח" זה לא מה שממש בוער בעצמותיהן, ושדווקא הטלנובלה החדשה בערוץ ההוא והסניף החדש של אופנת מה שמו נורא מעסיקים אותן בימים טרופים אלה, אבל אם זו המציאות – אז איתה עובדים. גם אם זה פחות זוהר ממה שהיה לך בראש בסמינריון או כשנכנסת להדרכה. וכאן באמת נדרשת לא רק סובלנות והכלה של הדברים המוזרים שמעסיקים לפעמים חניכים וחניכות (למרות שעם כל הכבוד, גם המדריכים לא ממש מבוגרים מהם בעשרות שנים – וטוב שכך), אלא גם הרבה מחשבה יצירתית איך עובדים עם מה שיש ומוציאים ממנו את המיטב. ברגע שתצליחי להביא את החניכות להכין פה ושם איזו פעילות, איזה דיון, איזה אירוע קבוצתי, ייתכן שתמצאי נכונות גדולה יותר למעורבות מצידן וגם תהיה לך הזדמנות להכיר אותן יותר מקרוב. ויש בכך גם אמירה: את לא "שרות לקוחות" ולא מורה או גננת ש"מכינה" בכל שבוע איזו פעילות צבעונית ומתוקה בשביל החניכות החמודות. במיוחד בגיל הזה, התפקיד שלך וגם שלהן נמצא במחוזות קצת אחרים: יותר שיתופיים, יותר עצמאיים ויותר ענייניים.

ולפני סיום: בהחלט ייתכן שמסיבות כאלה ואחרות, דברים בכל זאת לא יסתדרו והחניכות פשוט לא יגיעו לפעילות. אם את רואה שזה המצב ושאין לך עוד דרכים "להציל את הקבוצה", בהחלט נראה שאין טעם לשבת על הדשא רק בגלל שאת "בתפקיד". ובמקרה כזה יש בהחלט מקום לשקול אפיקים אחרים שבהם תוכלי לתרום ולהיתרם, במסגרת הסניף והתנועה או מחוצה להם. ובכל מקרה, את תמיד מוזמנת לשוב ולהתייעץ איתנו במידת הצורך.

בהצלחה!

אוהד

nuvy23@gmail.com