שאל את הרב

קברים עתיקים בארץ ישראל

חדשות כיפה צוות ישיבת הר עציון 29/05/07 09:41 יב בסיון התשסז

שאלה

שלום רב.

מה מהות האיסור על העברת קברים עתיקים שנמצאים בזמן עבודות תשתית לדוגמא?

דוגמא אחת מרבות שהתפרסמה באחרונה היא בהקשר של סלילת כביש 431, בו הוכרז שבעקבות פשרה עם גורמים דתיים יוקם גשר מיוחד מעל הקברים בעלות של עשרות מיליוני שקלים כיום, ועוד הוצאה מתוכננת של מאות מיליוני שקלים בעת ביצוע עבודות הנחת מסילת רכבת מתוכננת בעוד מספר שנים.

קשה לי עם דבר זה בפרט עם המציאות המתמדת של קיצוצים בתקציבים שונים שאפילו גובלים בפיקוח נפש, כגון סל התרופות ואפילו תקציב הבטחון.

אמנם לא ניתן לאמר שזה בא על חשבון זה, וקל להגיד שאם מתקצבים מופעי בידור או משחקי ספורט אז ק"ו גם זו מטרה ראויה, אבל נראה לי שההתייחסות צריכה להיות להעמיד את זה מול החלופות היותר חשובות (למשל תרופות), כי אחרת כמעט כל דבר יותר חשוב מספורט, ואין להכל, ובוודאי גם הדברים המהותיים נפגעים.

האם אין פתרונות הלכתיים פשוטים יותר לדבר?

תשובה

שלום וברכה!

יש איסור חמור להוציא מת מקברו. זה מוגדר כדין ניוול מת ופגיעה בכבודו גם אם לא נשאר שם , אלא חצי שלד. בזוהר מבואר שכאשר מוציאים מת מקברו וקוברים עוד פעם נגרם לו צער ענק, הרי הקב"ה עוד פעם מתחיל לשפוט אותו. יש מקרים בודדים שבהם מותר להעביר קבר וסלילת הכבישים לא ביניהם, במיוחד כאשר יש פתרונות אחרים. בפתחי תשובה מובא דין כמה שזכור לי ( כרגע אין ספר תחת ידי ) בשם חתם סופר או נודע ביהודה ( ייתכן שחכם אחר ) שאם גוי מושל רוצה לסלול כביש על שטח של בית הקברות, אז אם הדבר לא יגרום לפיקוח נפש של יהודים יש למחות בעדו או לשחד אותו ולשלם לו כסף ולמנוע פינוי קברים ( הרי אם יעבירו כביש מעל הקבר זה ביזוי קבר ומת וזו עברה חמורה ). אמנם אם יש חשש ודאי שהגביר הגוי יפגע ביהודים בגלל המחאה ויש חשש לפיקוח נפש או למרות המחאה ושוחד ירצה להעביר כביש, אז יש לפנות את הקברים.
לפי דין שהבאתי לך ניתן להקל ולהעביר כברים רק אם ממשלה לא תקשיב למחאה ותעשה צרות ליהודים ותעביר כספים באופן ודאי מתקציב התרופות בגלל שצריכים כסף לקברים ( ואין הדבר כך במציאות ), אז יהיה מותר לפנות. אמנם אם אפשר לשחד ממשלה בכסף ( דבר לא ראוי במדינה . הרי לא מדובר על איזה גביר גוי ) או למחות והמאבק יצליח, אז יש למחות.

כפי שאתה רואה אין פתרון אחר הלכתי למעט לא לסלול כביש במקום הזה בכלל.

בברכה,

חיים דב בריסק, צוות ישיבת הר עציון

כתבות נוספות