שאלה
שלום כבוד הרב,
רציתי בבקשה לקבל ייעוץ קטן לסיפור גדול ומטריד...
אני חייל, 20, חוזר בתשובה מזה 3 וחצי שנים.
לפני כחודשיים בערך נשארתי בלילה בבסיס, ויצא לי לפתח שיחה אישית עם אחד החיילים.
אותו החייל היה מופנם מאוד, רגיש ומנודה מרוב החיילים בבסיס.
במהלך השיחה הוא סקר בפניי את חייו ה"משעממים", כדברו, סיפר כי הוא חושב על התאבדות לעיתים קרובות ומטופל אצל קב"ן (קצין בריאות הנפש בצה"ל)
מאוד ריחמתי עליו והחלטתי "לאמץ" אותו ולהכניס אותו לחיי החברה בבסיס.
היינו מדברים מידי לילה, יוצאים, נפגשים וכו', רק כדי שלא ירגיש בודד משום שהוא ציין בפניי כי אין לו חברים כלל!
אני רוצה להדגיש, ללא שום כוונת יוהרה, כמובן, כי עשיתי זאת רק משום שרציתי לעזור לו ולא שום דבר אחר.
ולעניין עצמו: לפני כמה ימים הוא נפתח אליי וסיפר לי כי הוא נמשך לבנים (קרי הומו - סליחה על המילה).
אני יודע שיש בדת התנגדות גדולה לזה.
רציתי בבקשה ייעוץ מה אני צריך לעשות, ומה אומרת על כך התורה.
תשובה
שלום וברכה
קודם כל עשית מעשה גדול וחשוב של קירוב יהודי וקיום מצווה של "ואהבת לרעך כמוך".
צריך לדעת שחייך קודמים ואין אומרים לאדם "חטא כדי שיזכה חברך" לכן עליך לודא שאין בך נטיה לפתח קירבת יתר אליו באופן שיסכן אותך להיכשל בדבר חמור של "משכב זכר", אם אתה מרגיש שאין הדבר בידך אז עליך לנתק עמו כל קשר עם כל הצער שבדבר.
כמובן אם הוא שומע לך ומוכן לקבל, חשוב להסביר לו עד כמה דבר זה חמור מבחינת ההלכה היהודית, זה עומד בניגוד לטבע בריאת האדם להיות נמשך לבני המין השני, ולפעמים דווקא מתן "לגיטמציה" הקיימת בעולם המערבי מחזקת את הנטיה הזאת, לצערינו המצב הקיים היום שיש "דלגיטמציה" לפסילת הדבר עד כדי כך שמי שכותב כמוני כאלו דברים ניתן להאשימו ב"חשכת ימי הביניים" אבל להיפך היהדות היא האור הגדול והיא הביאה אור גדול לעולם, והמעשים הבהמיים הללו היו קיימים מזמן באומות הכי שפלות ואנו ישראל נצטוונו להתרחק ממעשי "ארץ מצרים" וממעשי שבעת העממים שאותם הקיאה ארץ ישראל על היותם שפלים ורודפי זימה.
בברכת הצלחה