צרה ענקית - איך יוצאים ממנה?

מה נשמע אח שלי?
מקווה שאתה מחזיק מעמד בינתיים.
אז מה אתה אומר?
מה נראה לך אפשר לעשות?
אתה יודע, אחד הבעיות שהכי מפריעות לנו מתי שאנחנו עוברים קושי או כאב ולא משנה איזה, היא המחשבה שאנחנו הולכים להתמודד לבד עם הבעיה הזו.
כואב לנו, מציק, מפחיד ונראה לנו שאין בעולם הזה אפילו מישהו אחד שיוכל אי פעם להבין אותנו.
לבד לבד לבד...
וגם שאתה כבר לוקח קצת אומץ וניגש לדבר עם מישהו, אמא או אבא, או סתם חבר טוב, תמיד נדמה לנו, שלמרות שהם עושים עם הראש שלהם ´כן כן, אני מבין´ עדיין איזו קול פנימי בתוכנו לוחש לנו, שאולי בעצם חבל לנו על הזמן כי ממילא אף אחד לא יוכל באמת להיכנס לראש שלנו או יותר מזה ללב שלנו והכאב החותך הזה ימשיך להיות רק שלנו.
אז קודם כל, לפני שנתחיל בכלל, תרשה לי לומר לך ואני אומר את זה באמת, שלמרות שנכון לעכשיו נדמה לך שאתה מתמודד לבד עם הבעיה הזו, אתה לא לבד. וגם אם אם אנחנו, ב´חברים מקשיבים´ לא יכולים להיכנס לראש שלך ולדעת באמת מה עובר עליך, נדמה לי שהידיעה שיש לך איזה כתובת לדבר איתה כמה שבא לך ובצורה חופשית, אמורה קצת להקל עליך כי לפעמים אנחנו לא צריכים שיבינו אותנו, עצם זה שיש מישהו שהוא באמת מתכוון לעזור לנו ולהיות שם כשנצטרך אותו, זה כבר מקל קצת ועושה לנו טוב על הלב.
שמעת בוודאי על ספר תהילים, על המתנה העוצמתית והמדהימה הזו שקיבלנו מדוד המלך.
עם ישראל, בהיותו עם רדוף וסבול ייסורים, לקח איתו את הספר הקטן-ענק הזה לכל מקום.
תמיד תמיד ברגעי הכאב והייסורים שלנו, אם ככלל ואם ככאב האישי של כל אחד ואחד וחשבת פעם למה?
מה מיוחד כל כך בספר הזה, שכל כאב, צרה, פחד שיש לנו, בהיותנו יהודים, ישר אנחנו רצים אליו?
בוא נסתכל לרגע במקצת מדבריו של הרב ארז משה דורון בעניין:
ידוע ומפורסם מנהג ישראל, על כל צרה שלא תבוא, ולכל בקשת ישועה ורחמים, לומר תהלים. כבר גילה רבי נחמן בענין מעלת אמירת תהלים, שדוד המלך, כשחיבר את מזמורי התהלים, הכניס בהם התעוררות רוחנית עצומה ורוח הקודש ממש, עד ש"כל אחד ואחד, כפי מה שהוא, יכול למצוא את עצמו בתוך ספר התהלים" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ע"ג). דהיינו, שכל אחד יכול לגלות בתוך דבריו של דוד המלך את כל מה שעובר עליו, הן בגשמיות והן ברוחניות. וכן מובא באותה תורה בליקוטי מוהר"ן, שעל ידי אמירת תהלים יכול אדם לזכות למצוא את תיקונו המיוחד עלי אדמות.
בוא נתייחס ברשותך לשורה:
ש´כל אחד ואחד כפי מה שהוא יכול למצא את עצמו בתוך ספר תהילים´.
כל אחד גם כזה שנראה לך שאף פעם לא חווה כאב והכול הולך לו בקלות, חווה כאבים ומשברים בחיים שלו.
זהו מהלך החיים הטבעי, לא בגלל שהקב"ה שונא אותנו חס שלום או רוצה לעשות לנו ´דווקא´ ממש לא.
הפוך!
דווקא בגלל שהוא אוהב אותנו באהבה אמיתית, שאינה תלויה בדבר (שהרי תסכים איתי שהוא לא צריך ´איזה שתיים וחצי שקל כי הוא ממש צמא וחסר לו לפחית רד-בול´)הוא הביא לנו את כל הקשיים האלה והניסונות האלה, כי רק באמצעותם נוכל לעלות ולהפוך את הכוחות שיש לנו למשהו מוחשי.
גם לי הייתה תקופה כזו, בא הכול הלך קשה וקשה מאוד.
ופתאום אני זוכר את עצמי לוקח ספר תהילים ופותח אותו ומתחיל לקרוא, אבל לא קריאה מהירה, כמו אלה שבטוחים שהם שדרנים במשחק כדורגל, אלא לאט לאט, לעבור מילה מילה להיכנס לעולם של דוד המלך ואני רוצה לספר לך כמה דברים שראיתי:
תפתח למשל בתהילים פרק קמ"ב:
"משכיל לדוד בהיותו במערה תפילה".
עכשיו בוא תנסה לתאר לעצמך קצת מהי מערה?
חושך, לח, אין אוויר, פחד מוות.
מסתכל ימינה ורואה...כלום.
אולי שמאלה?
לא...אותו הדבר, חושך וקור.
ומערה זה גם ביטוי שממחיש לנו מצב בחיים.
יש לנו בעיה ואנחנו לא יכולים לראות כלום חוץ מאשר אותה בעיה, מצב בהחלט לא נעים ולפעמים הרבה יותר מלא נעים.
והנה, תראה מה המילה הבאה אחרי ´משכיל לדוד בהיותו במערה...´?
ישר, בלי לחכות...תפילה!
כי הדבר הכי מתבקש שבעולם, שברגע שאנחנו נמצאים במצב כזה, בתוך החושך, הפחד, במצב שאי אפשר לנשום, מיד מלמד אותנו דוד המלך, צריכה להגיע תפילה.
אולי אתה מכיר אבל למקרה שלא,ישנו סיפור מאוד מאוד יפה, על אדם זקן אחד,שבשארית ימיו הסתכל בספר החיים שלו, שהורכב מחול ועל החול היו העקבות של מהלך חייו מהיותו תינוק קטן עד עכשיו,כשהוא כבר הגיע לסוף ימיו.
הוא פתח את הספר בעמוד הראשון:
מסע החיים מתחיל, הנה הוא תינוק קטן שמחייך,והנה אמא שלו, וכמובן,העקבות שלו ולידם עוד עקבות, גדולות וברורות...אלו היו העקבות של אבאל´ה...
הוא המשיך להסתכל בספר וראה איך הוא שהוא הגיע לכיתה א´, כולו נרגש לקראת השנה החדשה ושוב:
העקבות שלו ולידם עוד עקבות, גדולות וברורות, אבא שלו, תמיד שם...
ואז הוא העביר עוד דף בספר החיים שלו, והוא נתקל בתתמונה שקצת העציבה אותו מאחר שהיא הזכירה לו נשכחות:
הוא ראה שם איך שהוא היה בן 13, והוא עמד בפני בעיה מאוד קשה שממש הציקה לו והכאיבה.
אבל אז, להפתעתו, העקבות נעלמו...
מוזר חשב האיש, וכך הוא העביר דף אחרי דף, ובאופן קבוע, ליד כל תמונה וחיוך שלו, היו 2 זוגות של עקבות, שלו ושל אבא וליד כל תמונה עצובה, רק זוג אחד?
חשב האיש לעצמו, אבא שלי תמיד היה שם, לידי ברגעים השמחים, אבל מתי שבאמת הייתי צריך אותו, ברגעי המשבר והפחד שלי,היכן הוא היה? שהרי אני רואה רק זוג עקבות אחד?
עבר שם חכם זקן אחד שאמר לו:
´בני, ברגעי המשבר שלך,מתי שחיפשת את העקבות של אבא שלך, לא מצאת אותם בגלל שהיית...עליו, והעקבות? אלו הן העקבות שלו.
אז לפני שהכול, אני רוצה שתדע, שדווקא שקשה לנו ואין לנו תקווה, דווקא אז ורק אז, ישנו מצב מיוחד של קרבה לקב"ה, כמו שאומר דוד המלך:
´ממעמקים קראתיך ה´, זהו מצב שלא יכול לבוא אחרת.
אדם שהוא שבע והכול טוב לו ´וישמן ישורון ויבעט´, צריך מאוד להתאמץ בכדי שיכול גם מתוך מצב כזה להגיע לקירבה הזו.
ולפעמים מתוך אותו קושי האדם זוכה להגיע לאחד הדברים הכי גבוהים וחזקים שיש, זה נקרא לב נשבר,
ועל זה אמר ר´ מנחם מנדל השרף מקוצק:
´אין שלם מלב שבור´ אז...
תחשוב על זה בצורה הזו, שלמרות שכואב לך, וקשה לך, עדיין אתה לא הולך להתייאש או להישבר כי דווקא ורק מתוך אותו כאב, אתה יכול להגיע לדברים שאם לא היה לך אותם, היה לוקח לך הרבה מאוד זמן להגיע אליהם אם בכלל.
כפי שבוודאי שמת לב, עד עכשיו לא התחלתי לגעת בכלל בבעיה שלך, אני אנסה לגעת בא בצורה כללית מאחר ונראה לי שחסרים לנו קצת פרטים.
כלומר הבנתי שיש לך התמודדות אמיתית עם איזה שהיא בעיה אולם קצת קשה לנחש מהי מאחר והמילה שבחרת בא ´בעייתי´ יכולה להיות הרבה דברים.
לא יודע מה הסיבה שעברת מבית-ספר דתי לחילוני ומאחר שאין לי תמונה מאלה קשה לי להתייחס ולהגיד לך ´זה לא טוב´ או ´חבל שלא עשית כך וכך´ כי נכון לעכשיו,ייתכן והיו לך שיקולים וסיבות מוצדקים שקשורים לאי אלו דברים, אולם עד שלא נדע אותם קשה באמת להתייחס בצורה הנכונה.
מה שאני כן יכול לומר לך, זה שתמנע מלהשתמש בביטויים המבטאים יאוש וחוסר תקווה.
כתבת:
פשוט אני לא מוצא שום תשובה בשום מקום כי אין פתרון לבעיה שלי´ שזו ביטוי קצת חריף.
הייתי אומר שעדיין לא מצאו פיתרון לבעיה שלך אבל זה משהו אחר לגמרי מאשר לומר שאין פיתרון.
אתה גם צריך להבין ואת זה אני אומר לך בתור אדם שיש לו קצת ניסיון חיים יותר משלך כי גם אני אחרי הכול עוד לא הולך לפרוש לפנסיה, שבחיים אנחנו לומדים אם הזמן לקבל הכול בצורה הנכונה שזה אומר שהיינו קטנים ולקחו לנו את הסוכרייה שלנו, מיד היינו בטוחים שחרב עלינו העולם.
לאט לאט גדלנו עם השנים, והבנו שיש דברים יותר נוראים וגרועים מאלה.
וככה בעיות וצרות שמבחינה אמיתית נראו לנו כסוף העולם, כעבור שנה ועוד שנה, פתאום קיבלו את היחס והפרופורציה הנכונה.
אז נכון, זה מפריע לנו ולפעמים כואב, אבל עדיין, עם הזמן, ראינו שיש דברים יותר חמורים.
אתה ברוך ה´ קם, והכול מתפקד כמו שצריך, אז המצב שלך כבר לא יכול להיות כל כך גרוע.
ושוב, נכון, זה קשה ומפריע ולא ממש עוזר כל הדברים האלה מתי שאתה נמצא באמצע הכאב אבל עדיין תחשוב עם עצמך ותבין שזה עדיין לא מצדיק כאלה משפטים:
´אין פתרון לבעיה שלי..´
אז אני חוזר שוב:
תתעודד, תראה את הבעיה שלך כהזמדנות אדירה להתקרב לקב"ה כי דווקא מתי שהכול נראה לך שחור ומפחיד ושאתה לבד, דווקא אז אלו השעות הכי יפות לדבר איתו, עם הקב"ה כמו שאתה מדבר אל חבר שלך או אל אבא ואמא שלך.
ובשביל להיכנס קצת יותר לעומק הבעיה שלך, תצטרך לספר קצת יותר, בצורה שאתה תרצה כמובן על מנת שההתייחסות תהיה יותר מועילה וטובה.
אתה מוזמן לשלוח למייל ולהרחיב ואי"ה אנחנו נעשה כמה שאפשר בכדי לעזור לך.
תחזיק מעמד בינתיים ותחשוב על זה,
אנחנו איתך!!
אבינועם,
avinoam811@gmail.com