ציונות דתית

בע"ה
ממש לא. הציונות הדתית היא ההבנה השלימה יותר. נוצר מצב משונה שבו כיון שהציונות היתה (ועדיין) מונהגת ע"י אנשים שאינם שומרי מצוות, נדמה היה שהפעילות של ישוב הארץ ,עליית מליוני היהודים וקבוץ הגלויות , ובנין המדינה, כל אלו כביכול אינם יוצאים מכוחה של תורת ישראל אלא ממקום של מדיניות חילונית שאין לה שום דבר עם הדת.
בפישה הזו דגלו גם אנשים מן ה"ציונות" וגם מן המחנה הדתי, וכך נוצרו שני מחנות שכאילו נלחמים זה בזה.
באה הציונות הדתית ואמרה, רבותי, אתם טועים!
כל מהלך הגאולה , הרי ברור שאיננו מפעל פוליטי אנושי , הרי איש אינו יכול להבין איך יהודים מכל קצוות תבל עולים פתאום לבנות ארץ חריבה ,ואפילו מצליחים לשרוד בה ולקיים בה מדינה אחרי אלפיים שנות גלות,. בודאי שהקב"ה עומד מאחרי הענין. ואם כך, אנחנו צריכים כמובן לפעול על מנת שהדברים גם בפועל ייעשו באופן של שמירת התורה ללא ויתור על קוצו של יוד בהלכה , אבל אין זה אומר שאם הקב"ה בחר שהגאולה תונהג ע"י אנשים שאינם שומרים , ואפילו אולי חלקם אינם מאמינים בו - זה אינו מוריד מערכה של הגאולה מאומה , וגם לא מחובתינו להיות שותפים פעילים בכל מה שאנחנו יכולים.
כבר לפני כמאה שנה , בזמן שנוסדה הציונות, היו חילופי דברים מאד מעניינים בנושא זה בין גדולי ישראל, שרובם הכריעו שבודאי שמה שמתרחש זוהי הגאולה שלה ציפה עם ישראל כל השנים,ועודדו את מי שיכול היה להצטרף וליטול חלק.
לצערינו הרבה מהיהדות הדתית של אז, נוח היה לה להישאר בחו"ל, כי אילו היו כולם נענים לקריאה ההיא, היה בארץ רוב מוחלט של אנשי תורה ואמונה , והשלטון וההנהגה היו בידי שומרי מצוות. לא זכינו, אבל כאמור , אין זה מרפה ידים, ולא הופך אותנו לפשרנים, אלא לבעלי ראיה שלימה יותר ואחראית יותר , כשכמובן זה קשה יותר .