שאלה
הדיון הבא נכתב כדיון בין החבר'ה שלנו בישיבה, אשמח אם הרב יימצא פנאי להתייחס. בתודה ובסליחה על האריכות.
אנו משננים כל בוקר "ותלמוד
תורה כנגד כולם". וכן פוסק הרמב"ם שלימוד תורה שקול כנגד כל המצוות (ת"ת ג' ג').
הש"ס והפוסקים מלאים בחשיבותו של לימוד התורה, עד שפסק בשו"ע:
"ת"ת שקול כנגד כל המצות. היה לפניו עשיית מצוה ות"ת, אם אפשר למצוה להעשות ע"י אחרים לא יפסיק תלמודו, ואם לאו יעשה המצוה ויחזור לתורתו."
העולה מכל הנ"ל הוא שהעיסוק העיקרי (ואם אפשר הבלעדי) בו יש לאדם מישראל לעסוק הוא לימוד תורה, רק כאשר אינו יכול (אם משום דוחק פרנסה או מצווה שאין מי שיעשה) להמשיך בלימודו הרי הוא רשאי לוותר ולעזוב את לימודו.
העובדה היא שאנו איננו חיים כך. גם האידיאליסטים שבינינו הרוצים להקדיש את חייהם לגבוה אינם רואים בלימוד תורה ערך בלעדי.
שני כיווני מחשבה:
"החרדי": כל עזיבת לימוד היא צורך שעה על מנת להסדיר איזה עניין מציאותי, העניין מעוגן במקורות חז"ל והפוסקים לאורך הדורות, אין לנו לעזוב שושלת מפוארה שכזו. כל האידיאלים עליהם מחונכים ילדי הציונים הם שאריות של הצורך של הקמת והחזקת המדינה. אכן, מי שאין עומד לו כוחו בלימוד שילך ויקיים את העולם הזה, אך לא זו הדרך המובחרת. אין זה מדרכנו לעזוב את דברי חז"ל במשך אלפי שנים בגלל תחושת בטן של דור זה או אחר המעוניין לקפוץ מהתנ"ך לפלמ"ח.
"הציוני": הקב"ה רוצה שנקדש את שמו, דבר זה כתוב בתורה ומודגש בשירת האזינו (שהיא, אגב, הטקסט היחיד שאיכשהו מפורש שיש על האדם מישראל חובה לדעת). הקב"ה ברא עולם רחב ומגוון ואין זה סביר שכל זה נברא על מנת שנשקע עד צווארינו בלימוד ש"ס, המדינה היא ערך ולכן לחיזוק כלכלתה ומצבה החברתי ישנו ערך מרכזי. אמת כי בכל החלק הכתוב של התורה שבע"פ, מהמשניות ועד הפוסקים, נראה שערך לימוד תורה הוא ערך מרכזי, אם לא בלעדי, אך זוהי ספרות גלותית אשר מחבריה שמו להם למטרה לשמר דרכה את עמ"י בעודו תועה וראו שלטובת כך יש צורך בהעלאת ערך הלימוד לערך מרכזי. האדם יכול לקדש שם שמים בכל עיסוק כמעט, השאלה היא שאלת המניע ולא שאלת ה"מה".
ישנו קושי מובנה בדיון. אנו רגילים לחקור נושאים באמונה דרך עיניהם של חז"ל לאורך הדורות, אך אלו בדיוק המקורות עליהם אנו מטילים סימן שאלה, כך שאין לי באמת רעיון כיצד להכריע בדיון שכזה (האם מותר לנו לקר
תשובה
שלום וברכה
כרקע לתשובתי אני מצי ע כי תלמדו ביחד את מכתבו של הרב קוק על תלמוד תורה (נמצא ב"מאמרי הראי"ה).
א. דברי חז"ל על תלמוד תורה הם אכן הבסיס לכל דיון.
ב. ההולך בדרך חז"ל חייב ללמוד את כל דברי חז"ל. בד בבד עם דברים אלה חז"ל אמרו גם "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים", ועוד ועוד מאמרים בכיוונים שונים. כל זה מחייב להבין כי התמונה עמוקה יותר. גם דברים שחכמים אמרו על מבנה האומה הישראלית, על השבטים השונים ותפקידם, מלמדים על סוגיה רחבה הרבה יותר מאשר הדרך בה הצגתם את הדברים.
ג. לא זו בלבד, אלא שבכלל צריך לבנות בניין רוחני עמוק המבין את היחס הכללי של חז"ל ל"דרך ארץ", ולחובת קיומו של העולם, פיתוח הכשרונות השונים וכדו'. כתבתי על כך פעמים רבות, ולאחרונה בחוברת "תורה שלמה".
ד. על כן, לא יהיה זה נכון לומר כי "העיסוק העיקרי (ואם אפשר הבלעדי) בו יש לאדם מישראל לעסוק הוא לימוד תורה, רק כאשר אינו יכול (אם משום דוחק פרנסה או מצווה שאין מי שיעשה) להמשיך בלימודו הרי הוא רשאי לוותר ולעזוב את לימודו". הדברים נכונים (ראו את דברי הרב קוק שם) לגבי קבוצה מצומצמת מאוד שמקדישה את עצמה לתלמוד תורה ורואה בו ברכה.
ה. מה שכתבתם על העולם החרדי אין לו על מה שיסמוך. אין זה נכון כי הדבר "מעוגן במקורות חז"ל והפוסקים לאורך הדורות". להפך; אין זה נכון כי כך התקיים העולם היהודי אי פעם בהיסטוריה, וכדו'. איני יודע מהיכן שאבתם את הדבר הזה. נכון מאוד מאוד שאין זה מדרכנו לעזוב את דברי חז"ל במשך אלפי שנים בגלל תחושת בטן של דור זה או אחר המעוניין לקפוץ מהתנ"ך לפלמ"ח, ודווקא משום כך צריך ללכת בדרכה של תורה, שכאמור מפנה קבוצה מסוימת לתלמוד תורה בלבד, ואילו עולמה של תורה עוסק בהיקפים הרבה יותר רחבים של המציאות.
ו. העמדה הציונית יותר מורכבת מזו שכתבתם. אולם בעיקרון אכן יסוד הופעת ד' בעולם הוא בכל מרחבי המציאות. הוא מחייב בקביעות עתים לתור את כולם, מפריש קבוצה לתלמוד תורה בלבד, ואת רוב האומה הישראלית לחיי תורה ועבודה. כאמור, מה שאתם כותבים על "ספרות גלותית" אינו מדויק, כיוון שבניגוד לדבריכם ספרות חז"ל עמוקה יותר ומורכבת יותר, אך נכון הוא שעם שיבתנו לחיי ארץ ישראל יש מקום רחב עוד יותר גם להעמקה גדולה יותר בתורה (בשל האתגרים החדשים שהמדינה מעמידה), וגם לעיסוק בכל היקפי המציאות.
ז. איני מבין אפוא מפני מה יש לדרוש משהו מחדש. איני נרתע מעצם הרעיון של דרישה מחדש, אולם נראה לי כי אין בכל צורך גדול.
כל טוב