שאלה
אני מכיר שתי גישות (באופן כללי) שונות ואף מנוגדות הנותנות מענה לשאלה כיצד יש לעבוד את ה':
יש גישה אחת הדוגלת (בעיקר) בשכלתנות, במורכבות, בחקירתיות ובדרכי החשיבה הפילוסופית.
לעומתה, יש גישה אחרת הדוגלת (בעיקר) בפשטות ("פשט'ס"), בהתמקדות ברגש ובהתבוננות פנימית.
כיצד יש להתייחס למתח שבין שתי גישות אלה:
-האם יש לשאוף לשלב ביניהן?
-האם כל אחד רשאי לבחור לעצמו בגישה מסויימת על-פי נטיית ליבו האישית?
-שמא ישנם אנשים המתאימים יותר לגישה אחת ואחרים המתאימים לגישה השנייה וכל אחד חייב למצוא את ייעודו?
תודה רבה מראש ויישר כוח!!
תשובה
שתי הגישות שציינת היו מאז ומעולם, וכבר באו לידי ביטוי בכתבי רבותינו הראשונים.
בגישה אחת ניתן לראות כמוביל את הרמב"ם ובשניה את ריה"ל.
בודאי אין מחלוקת ביניהם, אלא ביטוי שונה של הרצון לעבוד את הקב"ה , ולכל אחד לפי נטיית ומבנה נפשו - מתאימה דרך.
כיון שאין מחלוקת , ממילא גם אין הכרעה , ולא דרך מחייבת, ולכן איש איש בעבודתו.
וד' ידריכנו בעבודתו בלבב שלם.