שאלה
אני מנגנת כבר שנה וחצי בחליל צד, ואם להודות על האמת? אני ממש נהנית מהמוזיקה, ובמיוחד מהעובדה שאני מפיקה אותה.
בזמן האחרון החלטתי לחשוב על פרישה מהחוג ומהתזמורת (חבילת הכל כלול.. מי שלומד באחד מהכלים המשתתפים בתזמורת חייב להצטרף לתזמורת-אין הנחות..), בגלל האווירה שיש בתזמורת (בגלל שהמיעוט-אני ועוד אחד-דתי, האווירה שם יכולה להגיע אפילו לנושאים שלא תואמים את האווירה הדתית.. אם אתם מבינים אותי..), ובמיוחד בגלל שאני חושבת שמיציתי את לימוד הנגינה, ואני יכולה כעת להקדיש את הנגינה שלי לעבודת ד' נטו.
אתם מבינים? תמיד הסתכלתי על הנשים שעובדות את ד' מתוך שמחה דרך שירה, ריקוד ונגינה, ולא רק מתוך תפילה. אני לא יכולה לעשות את זה כשהמסגרת של הנגינה שלי היא כל כך שלילית ולא טהורה.
האם הצעד לפרוש מהחוג הוא חיובי? ואיך אני מספרת להורים שלי על הצעד (כשהם בעצמם לא תומכים ביציאה מהמסגרת)?
תודה רבה והמשך יום טוב,
נוית.
נ.ב.
אשמח אם תענו לי בהקדם!!!
תשובה
ב"ה
שלום נוית יקרה,
אני תמיד מתפעלת מבעלי כשרון מוסיקלי, ועוד יותר מאלו המגייסים את כל כולם אל ריבון עולמים, כל תכונה וכישרון מנוצל לעבודת ה´- זוהי מעלה נפלאה!!!!
אנו אומרים כל יום בתפילה:
["ותן חלקנו בתורתך"] לכל יהודי יש את אופן עבודת ה´ שלו, המיוחדת לו, מתאימה בדיוק בשבילו!!!
["ישרא"ל – יש שישים ריבוא אותיות לתורה"] משמע שלכל נשמה יהודית יש אות בתורה, צורה מיוחדת לעבודתו את הקב"ה.
לכן וודאי שיש מעלה מיוחדת בעבודת ה´ דרך נגינה, מוסיקה וצליל...
אחרי הכל, המוסיקה פורטת על נשמתנו באופן ישיר, מיידי, ממש כמו גלי רדיו מיוחדים שחודרים אל תוך נשמתנו ללא מגבלות ומחיצות.
אם כן, את צריכה למצות את ענין המוסיקה!
לימוד נגינה זהו השלב בו לומדים ללכת, אך כאשר למדת ללכת או אז רוצים לפזז,לרקוד,לקפוץ, לא מספיק ללכת בצעדים איטיים.
אם את חשה שמיצית את שלב הלימוד, הרי שמזל טוב, את מוזמנת להתחיל לרוץ אך את צריכה לדעת כי ללימוד אין סוף, תמיד יש רמה טובה וטובה יותר וכמעט שאין סוף ...
עצה קטנה לי אלייך...מניסיוני בנגינה: רק כשתסיימי את השלב של הלמידה, רצוי שתעזבי ולא לפני.
אך אם את מרגישה מוכנה לעזוב את שלב הנגינה, אז קדימה!!!!
הסביבה מאוד חשובה, בייחוד כשמדובר במוסיקה, האווירה היא מעין ליווי לכל תו וצליל.
כשהאווירה מתאימה - היא נעימה, הליווי מחמם את הלב,
אולם כשהאווירה לא נוחה אז היא מקלקלת.
אי אפשר להתעלם מכך שהסביבה של האדם משפיעה עליו בין אם הוא רוצה או לא.
אני באופן אישי ממליצה לך לעזוב באם זהו רצונך, אם האווירה לא מתאימה לך כפי שציינת אז הגיע הזמן ליישם זאת.
[אל תפחדי.]
תמיד יהיו גורמים שיסכימו איתך.
אחרים יחלקו עליך..
שלישיים, יאמרו לך לנהוג אחרת.
אבל, את ורק את צריכה להחליט.
כיוון שרק את יודעת את הדרך לעבודת ה´ שלך.
את האופן בו את מחזקת את תחושת הקירבה האלוקית שלך.
לגבי ההורים, כדאי להסביר להם בצורה פשוטה ואמיתית את האמת:
מסגרת הלמידה אינה מתאימה בעבורך יותר.
לפני שנה וחצי רצית ללמוד וכעת את כבר בשלה להתקדם והשתתפות בחוג היא מעין דריכה במקום עבורך לכן את מעוניינת לעזוב.
אחרי הכל כולנו לומדים כדי להיות עצמאים.
ואת...עצמאית?
אולם, רצוי לחפש מסגרת מתאימה להמשך הלימוד, כדי להתקדם- אפשר לבחור מסגרת אינטנסיבית פחות, ולימוד למתקדמים. אני בטוחה שקיימות גם מסגרות לימוד בהם האווירה תתאים לך. כל שעליך לעשות זה לחפש אותן. העובדה שמסגרת אחת לא מתאימה לך, לא צריכה להוביל אותך לוותר על כישרון ועל חלום.
אפשרות נוספת היא לקחת פרק זמן של "חופשה" ולנסות לעבוד על אופן עבודת ה´ שלך דרך הנגינה, וכמובן לשלב אימונים בשעות קבועות בשבוע, כדי לא לאבד את המיומנות.
וכלל אחרון: אדם לומד היכן שליבו חפץ...
אפילו אם "סתם" לא בא לך ללמוד בחוג יותר, אין טעם להמשיך כיוון שהלמידה לא תהיה יעילה.
בהצלחה מרובה,
אומרים שמי שיש לו חוש בנגינה יש לו חוש בחסידות...
אל תשכחי שבמוסיקה אין גבולות, אפשר להתעלות עד אין סוף
אז פרשי כנפיים,
האמיני בעצמך ובבורא עולם שיהא בעזרך ויישר את דרכך אליו דרך התווים המיוחדים שלך.
מקווה שהועלתי ולו במעט.
שלך,
אירית ג´ולי אליה.
iritjully@Walla.com