סיבה ל7 נקיים

בע"ה
הדין של שבעה נקיים הוא מן התורה לאשה זבה כלומר שראתה דם שלא בשעת נדתה.
ההגדרה של "שעת נדתה" היא לא בהכרח תלויה רק בווסת החודשית, אלא בימים בהם האשה עשויה לראות דם מהרחם.
ובזה נחלקו הפוסקים. יש שכתבו שעל מנת להחשיב דם כנדה ולא כזבה , צריך שיעברו יא' יום מנדתה, ואם ראתה בתוך הימים הללו הרי זה דם זיבה בכל מקרה,ואין נדה בלי תהיה אפשרות של זיבה קודם לכן, ויש שכתבו שגם בימים אלו זה יכול להקרא דם נדה.
אינני נכנס כאן לפרטי הדברים, העיקרון הוא שמדובר בחישוב שבנוי בעיקר על כך שהסדירות ל המחזור היא מאד בריאה וטובה, ואז ניתן להבחין בין נדה לזיבה.
בימי חז"ל, כבר הרגישו החכמים שנוצר איזה בלגן בפיזיולוגיה הנשית, ומצאו שאינם יודעים כבר להבחין בין דם נדה לדם זיבה, וגם הנשים עצמן לא ראו בצורה מסודרת כפי שהיה קודם ועם הזמן איבדו את יכולת המעקב (שמתפרסת על שנים) אחרי הגדרות הנדה והזיבה.
לכן קיבלו על עצמן לשבת על כל טפת דם שבעה נקיים, והדבר התקבל על דעת חכמים שהפסקו זאת כ"הלכה פסוקה".
היום הדבר נכון לא רק שבעתיים אלא פי שבעים ושבעה, אין יכולת כמעט לשום אשה לומר שאין לה במשך השנים דמום , ולו קל, בימים הללו שאינם יכולים להיות ימי מחזור אלא ימי זיבה , וממילא אינה יכולה לומר שזה בוודאות דם נדה ולא דם זיבה . לכן גם היום אין שום אפשרות להקל ולא לספור שבעה ימים מלאים נקיים ורק אח"כ לטבול, כיון שמאד יכול להיות שגם דם שאשה ראתה כחלק ממה שהיא קוראת מחזור הוא בעצם דם זיבה , ומדאורייתא היא חייבת בשבעה נקיים.
(פרוט של הדברים מבחינה הלכתית ניתן ללמוד בשו"ע , תחילת הלכות נדה , ובספרים המתאימים.)