נשים

שלום
באופן עקרוני האינטואיציה הנשית קרובה יותר לאמונה, ולכן גם בלא התיווך של בירורים שכליים תורניים, ובלא התיווך של מצוות ממוקדות שהזמן גרמן, הנשים יכולות להתקשר באופן עמוק לתורה ולמגמתה. ואילו הגברים נזקקים ללימוד התורה והמצוות שהזמן גרמן כדי לבסס בקרבם את ההתקשרות לאמונה ולתורה.

וכן אנו מוצאים שבכל האירועים הגדולים שאירעו לעם ישראל, נתגלתה מעלתן היתירה של הנשים, שהן קדמו לגברים בבחירתן בדרך האמונה. כפי הנראה, הניתוח השכלי הגברי מספיק למצב רגיל, אולם במקום שבו צריך יותר שאר רוח, יותר אמונה, נצרכות דווקא התכונות הנשיות. "דרש רבי עקיבא: בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים" (ילקוט שמעוני תהלים תשצה, וע' רש"י שמות לח, ח). במתן תורה היתה הפנייה אל הנשים תחילה (רש"י שמות יט, ג, עפ"י חז"ל). וכן היחס לכבוד תורה נלמד על ידי אישה (להלן ז, א). ואף הגברים לומדים תורה בזכות הכרתן העמוקה של הנשים (ע' ברכות יז, א, ולהלן ז, א). ונשים לא חטאו בחטא העגל (פרקי דרבי אליעזר מה), ובחטא המרגלים (תנחומא פנחס ז). ועל העתיד אמרו: "אין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שבדור" (מדרש זוטא רות ד, יא) 2 .

אותה תכונה המאפשרת לאישה לקלוט ולקבל את העניין האלוקי, מאפשרת לנשים לקלוט את היסודות הגבריים ולממש אותם בחיים. הגברים מסוגלים להגדיר טוב יותר את הרעיון, אבל הנשים מסוגלות יותר לממשו בחיים. תחילת יצירת הוולד אצל הגבר, אבל האישה מפתחת אותו ברחמה, מולידה ומניקה ומגדלת אותו בפועל. לכן הנשים הן עיקר הבית, והן אלה שזוכות לעסוק יותר באידיאל הגדול של בניית המשפחה.

מעלת האישה באה לידי ביטוי גם בלשון הקודש, שהדברים הכלליים מבוטאים בלשון נקבה: חדשות, נפלאות, נצורות, נשגבות. גם האמונה, התורה, המצוות, התפילה, הסגולה, היהדות, הכהונה והמלוכה בלשון נקבה. וזאת כאמור מפני שהטבע הנשי קרוב יותר לאלוקיות (שיחות הרצי"ה בראשית ע' 77)

ומעצם הדין שנשים פטורות ממצוות תלמוד תורה ומהמצוות שהזמן גרמן, משמע שמטבע בריאתן הן פחות נזקקות להן, וגם בלעדיהן הן יכולות להגיע לשלמותן האישית (וע' ילקוט שמעוני שמואל ע"ח)

יחד עם זה ישנם מספר עניינים המיוחדים דווקא לנשים
הימנעות מעשיית מלאכה בראש חודש.
במצוות הדלקת נרות שבת זכות האישה קודמת לאיש.
הימנעות מעשיית מלאכה בשעה שנרות החנוכה דולקים.

ולהלן פירוט ומקור התשובה מספרי פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א
בברכה אייל משה

מעלת הנשים בראש חודש
אבל הנשים, שלא חטאו בחטא העגל ולא הסכימו לתת את נזמיהן לעשייתו, נתן להן הקב"ה את שכרן בעולם הזה "שהן משמרות ראשי חודשים יותר מן האנשים". ונתן להן שכר לעולם הבא, שהן עתידות לחדש את נעוריהן כמו הלבנה שמתחדשת, שנאמר: (תהלים קג, ה): "הַמַּשְׂבִּיעַ בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי" (פרקי דרבי אליעזר מה). נמצא אם כן שהנשים קולטות יותר את קדושת ראש חודש, ולכן נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש (טור ושו"ע או"ח תיז).

ואמנם בזמן שהיו מקריבים את קרבן המוסף במקדש, היו גם גברים שנהגו להימנע ממלאכות גדולות בראש חודש, אלא שאין למנהגם תוקף, מפני שחטאו בחטא העגל. אבל הנשים שלא חטאו שייכות יותר לקדושת ראש חודש, ויש תוקף למנהגן.

מאיזו מלאכה הנשים נמנעות
לפיכך צריכה כל אשה למנוע את עצמה מאיזו מלאכה בראש חודש - למשל תקפיד שלא לסרוג בו - כדי שיהיה לה היכר בין יום רגיל לראש חודש. ובוודאי שלא תתכנן לעצמה עבודות גדולות בראש חודש.

והמהדרות נוהגות להימנע מהמלאכות שאסורות בחול המועד, ובכלל זה אינן תופרות וסורגות ומתקנות דברים בבית. אבל לבשל, לאפות ולגהץ מותר כמו בחול המועד. גם לכבס במכונה מותר, מפני שאין בזה כמעט טרחה. ואם הכיבוס נועד לצורך לבישת בגדים בראש חודש עצמו, אף לכבס ביד מותר.

ומלאכה שאשה עושה לצורך פרנסתה מותרת אף למנהג המהדרות, מפני שאם תיעדר מעבודתה באופן קבוע בראש חודש תאבד את מקום עבודתה. ואף כשאין חשש שיפטרוה, אם הכסף נחוץ לה או שייגרם למקום עבודתה נזק אם לא תבוא, מותר לה לעבוד.


מצוות הדלקת נרות שייכת לכל ישראל, גברים ונשים, נשואים ורווקים, שהכל חייבים לכבד ולענג את השבת. אלא שבין בני המשפחה, האשה קודמת במצווה זו, מפני שהיא בעלת הבית והיא האחראית על ניהולו, לפיכך לה הזכות לקיים את המצווה שנועדה ל'שלום בית', ובהדלקתה יוצאים כל בני ביתה. אך אם האשה מתעכבת, וזמן השקיעה מתקרב, מוטב שבעלה או אחד מילדיה ידליק נרות ולא יכנסו לספק חילול שבת בהדלקת הנרות (שו"ע רסג, ב; מ"ב רסב, יא).
מזה שהאשה קודמת לאיש במצוות הדלקת נרות, אפשר ללמוד כי עיקר השלום שבבית תלוי באשה. ואף אור התורה והאמונה שורה בבית בזכות האשה, שעל ידי הכרתה הפנימית המיוחדת היא יודעת להאיר לבעלה וילדיה את דרך האמונה, ומכוונות אותם ללמוד תורה בשקידה. וכפי שאמרו חכמים: "גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים", שהן שולחות את ילדיהן ללמוד תורה בבית הכנסת, ומעודדות את בעליהן להאריך בלימוד בבית המדרש וממתינות להם עד שיחזרו (ברכות יז, א). אמנם כאשר האשה אינה יכולה להדליק את הנרות, ידליק האיש את הנרות, שכן בדיעבד, אף הוא יכול לעשות שלום בבית, ולהשכין בבית אווירה של אמונה ותורה.
מי שאשתו נעדרת מן הבית, כגון שהיא בבית חולים או שנסעה לצורך אחר, והוא נשאר בבית, חובה עליו להדליק נרות בברכה. ואפילו אם יש לו בת גדולה, עליו המצווה להדליק את הנרות, מפני שהוא בעל הבית. ואם ירצה, יוכל לבקש מבתו שתדליק את הנרות עבורו ועבור שאר בני הבית (שש"כ מג, הערה מו).
יש נוהגים, שבנוסף לנרות שהאם מדליקה, כל בנותיה שהגיעו לחינוך מדליקות אף הן נרות בברכה. וכן מנהג חסידי חב"ד. אולם דעת רוב הפוסקים, שרק אם-המשפחה מדליקה נרות וכך נוהגים בכל שאר קהילות ישראל. וראוי לכל אשה להמשיך במנהג משפחתה.

עשיית מלאכה

מנהג מיוחד ישנו לנשים, שהן נמנעות מעשיית מלאכה בשעה שנרות החנוכה דולקים, ואם כן נשאלת השאלה, האם מותר לנשים להכין מיד לאחר הדלקת הנרות סופגניות ולביבות?

ויש להבהיר, עיקר השאלה היא לגבי החצי שעה הראשונה שלאחר הדלקת הנרות, כי לאחר מכן, מצד הדין אין צורך שהנרות ימשיכו לדלוק ומותר לכבותן, ואם כן ברור שגם ניתן לעשות מלאכה לאחר חצי שעה משעת הדלקתן. אלא שהשאלה היא האם מותר להכין את הלביבות מיד לאחר הדלקת הנרות, כפי שעושים בבתים רבים.

שני טעמים נאמרו בסיבת המנהג. האחד הוא, כדי למנוע את הנשים מלהשתמש לאור הנר, והטעם השני הוא, שהואיל והנס התחיל על ידי אשה ושמה יהודית, שבגבורתה הצליחה לכרות את ראשו של ההגמון הצורר, ממילא החג אצלן במדרגה גבוהה יותר, הקרובה במידה מסוימת לחגים אחרים שבהם עשיית המלאכה אסורה, ולכן כל זמן שהנרות צריכים לדלוק, אינן עושות מלאכה.

ואכן תלוי מהו הטעם העיקרי, אם הטעם הראשון הוא העיקר, ממילא כל מלאכה הנזקקת לאור תהיה אסורה כל זמן שהנרות דולקים. אבל אם הטעם השני הוא העיקר, לא יהיה דינו של חנוכה חמור מדין חול המועד, שמותר לבשל בו, ורק מלאכות כמו כביסה ותפירה יהיו אסורות בשעה שהנרות דולקים.
למעשה פסק הראשון לציון הרב מרדכי אליהו שליט"א שהטעם השני הוא העיקרי, ולכן מותר לנשים לאפות לבשל ולטגן גם במשך החצי שעה הראשונה שלאחר הדלקת הנרות.

אולם אם יש משפחות שנהגו שלא לטגן ולבשל באותו הזמן, ראוי שימשיכו במנהגן, הואיל וכפי הנראה הם נוהגות כטעם הראשון, שכל מלאכה הנצרכת לאור אסורה באותה השעה. ומי שאינה יודעת כיצד נהגו במשפחתה, מותר לה לטגן ולאפות מיד לאחר הדלקת נרות. ותימנע מעשיית מלאכות האסורות בחול-המועד, ככביסה, תפירה וכדומה.