שאלה
בס"ד
שלום רב.
אני נערה בת 16 וחצי, אני באה מבית לא דתי אבל אני קשורה מאוד לדת ומתחזקת לאחרונה רבות הן מלבוש צנוע (חולצות בסיס וחצאיות) והן משמירת שבת.
למרות כל הרצון והמאמצים מכאן מתחילה הבעיה.
הוריי, בעיקר אמי מקשים עליי בשמירת שבת.
את שלושת השנים שלי בלימודי החטיבה אמי שלחה אותי לבי"ס דתי הקרוב לביתי הסיבות לכך היו קרבה, רצון וכו'.
עם שלושת השנים האלה בתחילתם הרגשתי לא מקושרת לדת לאחר מכן הבנתי שאני מאוד רוצה להיקשר ולהתחזק.
בימי שישי בדרך כלל כשאני יוצאת לבלות בחברת דתיים לרוב אמי מכריחה אותי לסחוב עימי פלאפון למקרה חירום וכשאני מסרבת לה היא מתחילה לכעוס ולהתעצבן ואז גם מגיע מצב של "איום" שאני לא אצא ומתוך פחד אני לוקחת בכל זאת אבל מכבדת את האזור ושמה על שקט ובמקום מוסתר היטב.
האנשים בסביבתי חשוב לציין מודעים לכך ומכבדים.
הייתה תקופה שפשוט נלחמתי על הרצונות שלי ומה שאני מרגישה שיעשה לי טוב אבל הרגשתי שאני מדברת לקיר, שאין מי שיבין או יקשיב לי... אמי נחושה בדעתה שיש אנשים שמשפיעים עליי, מחדירים לי דברים בכוח ומכריחים אותי.
אני מנסה וניסיתי לאורך כל הזמן ועד היום להסביר לה ששום גורם חיצוני כזה או אחר לא אמור להשפיע עליי, שאני ילדה מספיק בוגרת להחליט לעשות מה שטוב לי ומה שאני רוצה תחת חסותה ושכל מה שאני עושה ורוצה זה מתוך רצון אישי שלי בלבד!
מלבד הבעיה הזאת קיימות עם אמי עוד המון בעיות, למשל מפריע לה שאני הולכת עם חולצות בסיס וחצאיות, אבל הבעיה העיקרית מעל הכל שאני מעוניינת לפתור זה השמירת שבת, המעלה הגדולה הזאת שחשובה לי כל-כך, אני מרגישה שהיא עושה לי דווקא ולא נותנת לי אפשרות לשמור שבת.
בדרך כלל כשיוצא לי לשמור שבת במלואה אני מאושרת ומרגישה שמתמלא בי אושר, עולה לי חיוך על השפתיים ויש לי אוויר לנשימה... חשוב לי מאוד לשמור שבת, חשוב לי עוד יותר לכבד את אמי ואת בקשותיה.
אני מרגישה כל-כך רע עם חוסר שמירת השבת, אני בתקופה ארוכה מאוד קשה אני מאוד רוצה לפתור את הבעיה הזאת ואני כבר במצבים שאני חושבת שאין כל תקווה וכל מה שאני עושה זה ללכת "ראש בראש" עם אמי. וחבל לי...
אשמח לקבל ייעוץ, לשמוע דעה מגורם חיצוני שיעזור ויקל עליי בהתנהגות בעיקר מאתר זה שאני מאוד מעריצה ומעריכה.
תשובה
ב"ה
למאיה השלום והברכה.
אני חש בכעב שעולה משאלתך כעב על ערכים מנוגדים שאת מיטלטלת ביניהם.
1. הערך של כיבוד הורים.
2. הערך של קיום מצוות.
בעקרון יש לנו את הכלל: דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעים?! כמובן דברי הרב. כלומר עם יש סתירה בין מה שההורים אומרים למה שהקב"ה אומר צריך לשמוע לדברי הקב"ה שהוא מעל לכולם, כולל ההורים.
יחד עם זאת יש לנו כלל חשוב (שהיה פעם בפרסומת, נגד תאונות דרכים) בכביש תהיה חכם לא רק צודק.
שאלתך אינה רק בקול מי לשמוע אלא איך לעשות בחכמה, כדי לשמור על ערכי התורה וגם שיתקבלו צרכיך ע"י ההורים.
בדרך כלל הפחדים של ההורים נובעים מהבלתי ידוע, כמו כל אחד מאיתנו. הם לא יודעים מה זה להיות דתי איך "לאכול" את השינויים שאת הולכת לקראתם.
יש גם פחד מדמות הדתי כפי שהוריך מכירים מהתקשורת ומתדמיתם ברחוב.
אני מציע לך לפנות לארגון רבני צהר הם ימצאו לך רב הקרוב למקום מגוריך שיש לו נסיון בתחום זה, שילוה אותך וישוחח עם הוריך,בדרכי נעםובחכמה. יש סיכוי שהוא יצליח לכוון אותך ולהרגיע את הוריך. לא כדי שתתמודדי לבד עם בעיה שגדולה עליך בכמה מספרים.
הטלפון של צהר.0777756565
ה' יהיה בעזרך.
בברכת העם התורה והארץ
מ. ביגל - מיתר