שאלה
רציתי לבקש מהרב שיבאר לי בבקשה את דברי הגמ' בפסחים שלעולם ימכור אדם מה שיש לו, וישא בת ת"ח, תמיד התקשיתי בשאלה מה שייך כאן לשון מכירה, הרי בדרך כלל בני זוג נושאים זה את זה לא מחמת ממון, אלא מחמת חיבה ורעות שיש בין הבחור והבחורה, ובפרט אם מדובר בבת ת"ח הרי הבחורה בוודאי התחנכה בבית משפחתה שהעיקר בחיים זה לא הממון, אלא החיבה והאהבה בין הבחור והבחורה.
אשמח איפוא אם הרב יבאר מה שייך כאן לשון מכירה.
שאלה נוספת- האם דין זה של לישא בת ת"ח נאמר רק ברווקים, או אף באלמנים וגרושים אלמנות וגרושות, והסברה לומר שהלכה זו לא נאמרה במצבים כאלה, משום שהאשה כבר זמן רב לא נמצאת ברשות אביה, ואם כך כבר אין כמעט השפעה לחינוך ולמידות שספגה בבית אביה.
תשובה
לדאבונינו יש ת"ח שחושבים שכיון שהם נחשבים בעוה"ז ל"חשובים", הם יכולים לבקש סכום כסף גדול כמהר. נכון שאין לזה הצדקה, אבל כך המציאות, והגמרא אומרת שלמרות התנהגות כזו של האבא, חשוב לישא בת ת"ח ואפילו אם צריך לשלם על כך הרבה.
כמובן, זה לא מחייב, ומדובר רק על מי שיש לו ובודאי לא על איסוף של "הכנסת כלה" לטובת הענין.