נידוי על שז"ל

א. אחד העברות עליהם מנדים היא המקשה עצמו לדעת, ומדובר במי שרגיל בכך, עושה זאת במזיד ואינו עושה כל מאמץ להתגבר על יצרו. אך מי שמשתדל שלא לבוא לידי כך, אך לא תמיד מצליח – לא עליו נאמר שיש לנדותו.
ב. התפילה נשמעת בכל מקרה, אלא שיש כמובן להשתדל שלא לבוא לידי עבירה.
ג. נידוי היה נעשה על ידי בית הדין, וכיום אין מקיימים כלל דיני נידוי.
ד. לבקשתך אני מעתיק לך מהשולחן ערוך את המקרים בהם אמורים לנדות אדם על פי ראות עיני הדיינים שהדבר נחוץ.
שולחן ערוך יורה דעה סימן שלד סעיף מג:
על כ"ד דברים מנדין את האדם, ואלו הן: המבזה את החכם, אפילו לאחר מותו. המבזה שליח ב"ד. הקורא לחבירו עבד. המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים, וא"צ לומר מדברי תורה. מי ששלחו לו ב"ד וקבעו לו זמן, ולא בא. מי שלא קבל עליו את הדין, מנדין אותו עד שיתן. מי שיש ברשותו דבר המזיק, מנדין אותו עד שיסיר הנזק. המוכר קרקע שלו לעובד כוכבים, מנדין אותו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא מהעובד כוכבים לישראל חבירו בעל המצר. המעיד על ישראל בערכאות של עובדי כוכבים, והוציא ממנו ממון בעדותו, שלא כדין, מנדין אותו עד שישלם. טבח כהן שאינו מפריש המתנות, ונותנם לכהן אחר, מנדין אותו עד שיתן. עו המחלל י"ט שני של גליות, אע"פ שהוא מנהג. עז (י"ב) העושה מלאכה בערב פסח אחר חצות. המזכיר שם שמים לבטלה, או לשבועה בדברי הבאי. (י"ד) המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ. (ט"ו) המביא רבים לידי חילול השם. עט (ט"ז) (יח) המחשב שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ. (י"ז) המכשיל את העור. (י"ח) המעכב את הרבים מלעשות מצוה. טבח שיצתה טריפה מתחת ידו. פא (כ) טבח שלא הראה בדיקת סכינו לחכם. המקשה עצמו לדעת. המגרש את אשתו ועשו בינו ובינה שותפות או משא ומתן המביאן להזקק זה לזה, כשיבואו לבית דין, מנדין אותם. חכם ששמועתו רעה. המנדה למי שאינו חייב נידוי.


רונן לוביץ