שאלה
אני נולדתי למשפחה דתית ומשום כך אני דתי. אני חש ויודע שה' קיים אבל ממש לא נלהב ממצוות.כל הזדמנות שיש לי להתחמק מהמצוות-אני לוקח. עד לפני כמה חודשים כשהייתי עובר על עוון הברית היו לי נקיפות מצפון והייתי מנסה להפסיק אך אחרי כמה ימים/שבועות ההתנגדות פסקה. כיום-אפילו נקיפות מצפון אין לי. שאלתי היא- איך אפשר לרצות לחזור לדרך התורה? איך אפשר להחזיר את נקיפות המצפון?? אנא ענו מהר. כל יום שעובר הנשמה שלי מושחתת יותר
תשובה
שלום רב.
הבעיה שאתה מזכיר הינה בעיה קשה, אך, לשמחתי הרבה, לא קשה כמו שאתה חושב. אם באמת לא הייתה לך נקיפות מצפון - הרי שלא היית כותב לנו! עצם כך שאתה כותב את המכתב הזה, מראה כי כבר יש לך רצון פנימי לחזור לדרך התורה!
ההתנגדות שלך לחטא, כמו כל התנגדות, לכל דבר רע, כבר נצפתה בדברי חז"ל: "כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר". ניתן לומר כי נשמתך "קבלה עליה את הדין", או אם תרצה "השלימה עם רוע הגזירה", אך היא אינה מושחתת! לכל אדם יש נשמה שהיא חלק אלו-ה ממעל, אותה אי-אפשר להשחית ולטמא! הרב שלמה קרליבך זצ"ל, כתב על כך (הולחן אח"כ לשיר יפהפה של יהודה גלאנץ): "יש מקום בלב ששום רע לא יכול לגעת בו. רק קדושה יכולה לגעת בו. רק יופי והדר יכולים להכנס שם".
אז מה עליך לעשות? להתחבר לצד החיובי שבך! התחבר לאותו חלק השואל איך לחזור לדרך התורה! הצדיקים האמיתיים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק! אם תתמקד ברע - הוא ינצח. הוא מתוחכם יותר ממך. חבל להכנס איתו לקרבות - ההפסד מובטח מראש. במקום זאת - יש להרבות טוב, והרע ייפסק מאליו! קרא מאמרים המסבירים למה פגיעה בברית חמורה כ"כ, אך זה יועיל רק בערבון מוגבל, ואפילו מוגבל מאוד! חשוב יותר, שתלמד תורה - משנה, גמרא, חסידות, קבלה - כל חלק מהתורה שאליו הנך נמשך הוא החלק אותו צריכה הנשמה כרגע (כך כותב הרבה וולפא בספרו "עלי שור").
הרי הקב"ה אומר כי "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין"! השתמש בתבלין! אם פגע בך מנוול זה, אומרים חז"ל, מושכהו לבית המדרש! זוהי הדרך הנכונה, ולא נסיון להלחם בו עצמו. וכשתקבל על עצמך ונסות ולהתגבר, הרי שיש על כך פסוק מפורש בתורה: "כי תצא למלחמה על אויבך - ונתנו ה´ א-להיך בידיך", ומפרשים בעלי המוסר כי אם אדם מכריז, כלפי עצמו, באמת, כי הוא יוצא למלחמה על היצר הרע, שהוא אויבו הגדול ביותר, הרי שאע"פ שהדרך קשה - ונתנו ה´ א-להיך בידיך!
החל לקיים מצוות וללמוד תורה, ו"מצווה גוררת מצווה"! אם הסיבה היחידה לכך שאתה דתי היא שנולדת כדתי - ייתכן כי כאן טמון שורש הבעיה. הרמב"ם, בהתייחסו לדבר "אנכי ה´ א-להיך", כותב כי "מצווה לידע שיש ה´ בעולם", וגם בתפילת "עלינו לשבח" אנו אומרים קודם כל "וידעת היום" - מלשון חקירה וידיעה ממש, ורק אח"כ "והשבות אל לבבך" - אמונה עצמה. ואיך יודעים כי יש בורא? מסתכלים בנפלאות הבריאה, בהנהגת ה´ בעולם, ובניסים שקורים לנו יום יום. אני יודע שכתבת כי אתה יודע שה´ קיים, אך באם אתה באמת יודע זאת, דוד, או שמא אתה יודע זאת רק כי כך אמרו לך מוריך והוריך? חקור בעצמך! קרא ספרים בנושא אמנוה, דוגמת "המהפך" של הרב זמיר כהן, "נבואה והשגחה", "אמת מארץ תצמח" ועוד רבים רבים שיצאו בדיוק לשם המטרה הזאת! נסה לראות באינטרנט שיעורים בנושא קבלה, אמונה וחסידות, וחפש את האור שבתורה, ולא רק את המצוות ה"יבשות"! את לא נלהב ממצוות משום שהן באות כ"מצוות אנשים מלומדה", ולא נובעות מתוך הכרה פנימית!
צריך להרגיש את החיות שבתורה! את היופי! ומצד שני, את הנזק שגורמות העבירות, חס ושלום.
ישנם עוד דברים ועניינים רבים לדון עליהם, ואני לא חושב שאפשר לפרוש הכל בהודעה אחת. היא פשוט תהיה מתישה מדי. אשמח אם תשלח לי הודעה נוספת, או לאתר, או ישירות לדואר האלקטרוני שלי:
galmco@walla.co.il
לסיום, הנה מספר אתרים בהם תוכל להיעזר:
http://www.hidabroot.org/Site/ProductsList_Index.asp?category=2