מתפללת כמו רובוט של חז"ל

בס"ד

שלום וברכה נֹעה,
תודה רבה לך על המילים החמות והמעודדות !

הניסוח של השאלה שלך כל כך מיוחד, ששמחתי לראות שלא עניינת רק בשאלות אחרות.
תמיד אפשר להזדהות עם שאלות אחרות, אפילו לקבל רעיונות מתשובות שהתפרסמו, אבל הצלחת להביע את השאלה שלך באופן שמבטא את הרגשות המיוחדים שלך בעבודת ד'. ובסופו של דבר מי שיוכל באמת לתת לך את התשובה המלאה שתרגישי איתה הכי שלמה- יהיה את בעצמך. אנחנו כאן רק כדי לעזור קצת.. :)

בואי ננסה להבין איפה אנחנו עומדים.

קודם כל- את מרגישה שאת רוצה קשר עמוק יותר עם רבונו של עולם, את רוצה ומשתוקקת לתפילה לקב"ה- אבל מרגישה שחסרה לך החיות. את עושה תפילתך קבע, ורוצה לעשות אותה תחנונים לפני אביך שבשמים.
הבסיס הוא טוב. שורשים נטועים עמוק יכולים להעמיד עץ רחב, מניב פרי ובעל ענפים רבים. גם אם לא רואים אותו בתחילה- השורשים יונקים בינתיים מהקרקע, הם סופגים את המים והמינרלים השונים- ומתפתחים להתחדשות ולצמיחה של עצמם.
הרצון שלך הוא השורשים האלה, ואני מקווה שבע"ה אחרי שתנקי ותרווי עוד ועוד- תוכלי להניב גם את הפירות המתוקים והעסיסיים. בע"ה ובהשתדלותך.

אני זוכר שהר"מ שלי מהישיבה התיכונית סיפר שבביקור שעשה פעם בכותל ראה אדם שמתפלל מאד מהר, וכנראה התבונן בו מעט. אותו אחד שם לב לכך ושאל את הרב שלי- 'אתה מתפלא מדוע אני מתפלל כל כך מהר?' הרב שלי, קצת במבוכה גמגם ואמר לו ש'מה פתאום..'
אמר לו אותו אדם 'אסביר לך בכל זאת. כשאני מתפלל לאט ובריכוז, הריכוז בורח ממני והלאה. כאשר אני מתפלל מהר, אני מתרכז בכל מילה והמחשבה לא נודדת למחוזות רחוקים...'

כשאנחנו עושים משהו בניגוד לחברה הסובבת אותנו- אין צורך להרתע מזה, ולא צריך להתבייש.
איננו נמדדים על פי החברה, או על פי סטנדרט חברתי כלשהו. עלינו להיות אמיתיים וישרים עם עצמנו.
את הדין וחשבון אינך צריכה להגיש לפני אחרים, אלא רק לעצמך, ולאבינו שבשמים.
זה דבר לא קל בכלל. לכן אני נותן על זה דגש כבר בהתחלה.

יש מקומות שבהם אם יש למישהו יש פלאפון 'לא כשר' יעקמו את האף כנגדו. לא יהיה לו שידוך טוב, או שילדיו לא יתקבלו למקומות לימוד איכותיים. יש סטיגמה. כללים מגדריים שמאפיינים אותך האם אתה מספיק 'ירא שמים' וכמה אתה 'מקולקל'.
זו אולי דוגמא קיצונית, אבל היא מבהירה מאד את הדברים.

אנחנו שואפים לעבודת ד' מרוממת יותר.
לפני תפילת שחרית אנו אומרים- "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי, מודה על האמת ודובר אמת בלבבו".
העבודה שלנו, ובפרט עבודת התפילה- היא עבודה שבלב. לא בלב של המשפחה, לא בלב של החברים שמסביב- אלא שלי עם רבנו של עולם, אבינו מלכנו.

יראת ד' שלנו מתחילה קודם כל מתוכנו- בסתר. מתוך כך גם בגלוי. כיצד אנו מגיעים ליראת שמים טהורה כזו- על ידי שנברר את האמת, קודם כל- להיות מודים על האמת. להכיר את האמת, דבר שצריך לימוד וליבון.
מתוך כך נוכל גם 'לדבור אמת בלבבנו', לראות כיצד אנחנו חיים את האמת הגדולה הזו לפי האופי והאישיות המיוחדת לנו. לא לפי איך שמסתכלים או מצפים ממני, אלא על פי הנפש המיוחדת לי.

ובכל זאת, משהו עדיין מפריע. הרי את התחושה שקשה לך להתפלל את עדיין מרגישה.
הנקודה הזו צריכה התבוננות בפני עצמה.
במיוחד לאור מה שכותב הרב קוק, שהתפילה היא כמו צוהר אל הנשמה. כאשר אדם מרגיש קרבה אל רבנו של עולם יתבטא הדבר בצורה הכי חזקה בתפילתו.

כיום בתרבות העכשווית, עם כל המדיה והתקשורת המיידית איבדנו משהו מהסבלנות והתמימות שלנו. אם לא חווינו משהו זה כאילו הוא אינו קיים כלל.

התפילה היא עבודה עדינה הרבה יותר, הדורשת רגישות וזכות מיוחדת. לכן נקראת היא בפי חז"ל 'עבודה שבלב'.
ולמען האמת את צודקת. העובדה שאנחנו מתפללים על פי נוסח קבוע הוא לא לגמרי לכתחילה.
הוא קצת בדיעבד.
לפני שיצאנו לגלות ראו חז"ל צורך לתקן את סדר התפילה, כמעט כמו שהוא לפנינו היום. לפני כן, בזמן בית המקדש, כל אחד היה מתפלל את תפילתו האישית. אך כשראו אנשי כנסת הגדולה שעתידנו עומד בסכנה, שעם ישראל עומד לגלות מארצו וגם בארץ המצב לא כמו שהיה פעם, הבינו שיש גם סכנה לעתידנו הרוחני. לכן היו צריכים לתקן את נוסח התפילה.
חז"ל מלמדים ומחנכים אותנו כיצד להתפלל, על מה ראוי להתפלל, באיזה אופן ובאיזה סדר לשפוך שיחנו לפני רבש"ע.
שימי לב שאנחנו פתחים בפסוקי דזמרה, המלמדים אותנו לראות בעולם את מעשי ד', להודות עליהם ולראות בהם את הטוב. אח"כ ממליכים עלינו את הקב"ה בקריאת שמע, ומתוך כך נכנסים לעמוד לפניו בתפילת שמונה עשרה שגם היא מחולקת לשלשה חלקים.
בתפילת שמונה עשרה התפילות אינן פרטיות, אלא כולן בקשה על כל ישראל. הכל נאמר בלשון רבים, כי איננו עומדים כל אחד לעצמו. אנחנו עם! (גם בגלות)

מכל הדברים הללו עלינו ללמוד הרבה דברים. על הקשר שלנו עם רבש"ע, על הסגולה הגדולה של התפילה, וגם באופן הפשוט ביותר- כיצד להתפלל.

בגלל זה כדאי וראוי להוסיף הודאה אישית לקב"ה על טוב שגמל עלי, להוסיף בקשה פרטית על משהו שאני מרגיש צורך לפרוט קצת יותר.
אבל אם נשנה לגמרי מתקנת חז"ל- קרוב לוודאי שנגרע יותר ממה שנועיל.
כבר היינו במצב הזה שכל אחד התפלל לפי צו ליבו, בתפילה טבעית- כך היה כשהיינו במצב מתוקן יותר.
אבל חז"ל, חכמי הנפש האמיתיים, ראו שהמצב לא יכל להימשך כך, ולכן תיקנו את התפילה. להורות וללמדנו איך להתפלל.

לכן מה שהכי טוב לעשות כעת זה שני דברים-
קודם כל, להתפלל על זה. תפילה אישית.. :)
דבר שני- ללמוד את התפילה. דווקא כדי שהיא לא תהיה כמין צפצוף של זרזיר ותוכי. שלא סתם 'נחקה' את התפילה ונקרא ואתה, במקום להתפלל אותה.
כאשר נבין את העומק הטמון בתפילה שתיקנו לנו חז"ל, נתחבר אל מילותיה ונדע גם מה וכיצד להוסיף מליבנו- אז נתפלל באמת. זו תהיה תפילה שהיא 'עבודה שבלב'.
הכוונה כבר לא תהיה מה שהיא הייתה עד עכשיו, וזה גם לא בטוח ישתנה באורך התפילה. אולי כן, אבל אולי לא.. כי לא זו הנקודה.
התפילה תקבל ערך אחר לגמרי, נקדיש לה זמן ראוי.
יהיה זה זמן ביום שנחכה ונצפה מתי יגיע. כי הוא הנותן לנו כח להמשיך בכל שאר תלאות היום, ולעבור אותן מתוך חיבור גדול לאבינו שבשמים.

מקווה שהועלתי ולו במעט..
אבל כפי שסיכמנו למעלה, עיקר העבודה היא שלך. עבודת ד' שלך. עבודה שבלב.

לכן הייתי ממליץ לך ללמוד קצת על התפילה.
יש ספר נפלא על התפילה שנקרא 'תפילת ישרים'. כדאי מאד לעיין בו, והוא בוודאי יוכל לספק לך גם כמה תשובות לשאלותייך.
וישנו ספר עם פירוש לתפילה של הרב שטיינזלץ. שם תוכלי ללמוד את התפילה עצמה לפני התפילה. על ידי זה בעמידתך בתפילה לפני הקב"ה התפילה תהיה שלך, מליבך.

"ואני תפילתי לך ד' עת רצון, אלוקים ברוב חסדך ענני באמת ישעך"
ויהי רצון שנזכה למה שאמר דוד המלך "אני תפילה".

אם יש שאלות נוספות- נשמח מאד לשמוע.. :)

ניר
nirka10@gmail.com