מתלבטת - שירות לאומי- שנה שניה בבית או לא??

שלום לך כותבת יקרה,

הפנייה שלך אלינו מרגשת ומעניינת. אפשר לראות שההתלבטות שלך נובעת ממוטיבציה גבוהה לעשות, לפעול ולהגיע להישגים בהרבה מישורים, וזה כשלעצמו הוא דבר מעודד ומחזק עבור כל מי שקורא את השאלה. הנקודה שבה את נמצאת, שנה לפני סיום השרות הלאומי, רגע לפני התחלת דרך חדשה ומרתקת כבוגרת לכל דבר, מצדיקה בהחלט עצירה של רגע כדי להתלבט, לחשוב ולשקול – לאן הלאה. השאלה שלך מספקת לנו הזדמנות לברר קצת איך אפשר להתמודד עם ריבוי האפשרויות ועם התהיות לגבי מה כדאי לעשות בעתיד הקרוב והרחוק. אז הנה כמה נקודות למחשבה שאולי יכולות לעשות קצת סדר בבלאגן:

1. להישאר רגועים
ההתלבטות שאת מציגה וההחלטות שאת מנסה לקבל הן בהחלט חשובות ומשמעותיות. עדיין, כדאי לשים לב שכפי הנראה לא מדובר בהחלטה קריטית ובלתי הפיכה מאין כמותה. נראה שכל בחירה מבין האפשרויות שהעלית בשאלה יש איזה איזון בין יתרונות לחסרונות, ולכן אין למעשה החלטה אחת שהיא "אופטימלית" ו"טובה ביותר", אין החלטה אחת שעתידה להביא לך אושר עילאי ואחרת שתדרדר אותך לתהומות של חוסר תועלת. זה לא אומר שההתלבטות לא קיימת, אבל זה כן מאפשר לחשוב ולדון ממקום יותר נינוח, פחות לחוץ ופחות חרד. אז אולי תהיי בשרות לאומי בעיר שלך ואולי בעיר אחרת, אולי תתחילי פסיכומטרי כבר בשנה הבאה ואולי לא, אבל אף אחת מהאפשרויות לא בהכרח טובה בעליל אל מול החלופה, אלא פשוט נותנת קצת יותר משקל לאפיק אחר שיש לך מוטיבציה לגביו.

2. איזון
הצגת בשאלה מבחר באמת גדול של פעילויות שנשמעות חשובות, מעניינות ותורמות בדרכים שונות. הפיתוי לנסות ו"לעשות הכל", להצליח לטעום מהכל ולא לוותר על דברים – הוא גדול. ולכן חשיבה בכיוון של "מה בא לי/חשוב לי/דחוף לי לעשות" היא אמנם מאוד יצירתית ופורייה אבל גם מעמיסה על השולחן המון אפשרויות והרבה שילובים אפשריים ביניהם. ולכן אפשר לנסות ולאזן בין "מה כן ל "מה לא". לחשוב קצת במונחים של "מה אני פחות רוצה/פחות דחוף לי/פחות חשוב לי לעשות" על אותן התלבטויות בדיוק. החשיבה במונחים של "מה לא" יכולה לסייע לך להשלים עם הויתור הכמעט הכרחי, כך נראה, על חלק מהדברים שהיית רוצה לדחוס לשנה שנתיים הקרובות, וליצור קצת יותר איזון בהתלבטות, קצת פרופורציות.

3. להתעכב שלב או לעבור מהר לשלב הבא
את מתארת הרבה לבטים ספציפיים, אבל אולי אפשר לזהות בשאלה שתי כיוונים משמעותיים שיש ביניהם ניגוד והתלבטות: האם למצות עוד קצת את השלב שבו את נמצאת – שרות לאומי, כמעין שלב מעבר, או למהר להמשיך הלאה, לקבל על עצמך את האחריות של פסיכומטרי, לימודים גבוהים וכל היתר. זו התלבטות מאוד מתבקשת כשנמצאים "באמצע", בין שני עולמות קצת שונים. שוב, כיוון ששנה אחת היא לא עיכוב מאוד קריטי בדרך כלל, את יכולה לנסות לחשוב על כל הדברים בהקשר הזה: האם למהר להתחיל את "השלב הבא", או להרשות לעצמך להתעכב קצת על השלב הנוכחי, שבו את גם נהנית עם החברות, גם לומדת ומתפתחת (מדרשה) וגם תורמת בשרות הלאומי.

4. קבלת החלטות
בהחלט כדאי להתייעץ עם אנשים שונים שנראה לך שיוכלו לעזור: בנות בוגרות יותר שכבר עברו את ההתלבטות הזאת ויכולות לתרום מניסיונן, הורים, חברות ובכלל אנשים שאת מעריכה את שיקול דעתם. הרבה התייעצויות יכולות לפעמים לבלבל, ומצד שני לפעמים זה יכול להיות מאוד מספק להיענות לצורך שלך לברר לעצמך לאן פנייך, ולשתף אחרים בהתלבטות. לכן לפעמים, אנחנו מתייעצים עם אחרים בהתלהבות גם אחרי שכבר החלטנו! כי אנחנו לא רובוטים שמקבלים החלטות בצורה ממוחשבת, אלא בני אדם עם צרכים ורגשות, ותהליך ההתלבטות והחשיבה יכול להיות לפעמים לא פחות חשוב ובונה מההחלטה עצמה.

לסיכום: ההתלבטות אמנם לא קריטית אבל חשובה כשלעצמה, ומשקפת רצון חיובי להגיע להישגים ולעשות דברים משמעותיים. להתעכב קצת או להמשיך מהר לשלב הבא – שניהם לגיטימיים באותה מידה, ויש מספיק אנשים שעשו כך או כך ומצאו את עצמם תורמים ונתרמים במידה משמעותית. קבלת החלטות דרך שיתוף והתייעצות היא דרך טובה להתלבט מה את מעדיפה, ובתוך כך גם ליהנות מהתהליך ולהתייחס אליו גם כסוג של בירור עצמי והתפתחות אישית.

בהצלחה רבה בכל אשר תפני, ואת מוזמנת לעדכן ולהמשיך לשאול!

צוות "חברים מקשיבים"