שאלה
בס"ד
כבוד הרב שלום וברכה.
אני בת 19 וקצת, ולפני כשנה וחצי גבר דתי ונשוי שהנני מכירה ועובדת איתו באופן קבוע הטריד אותי מינית במשך כ8 חודשים.
מתי הנני צריכה לספר לבחור שהנני יוצאת איתו למטרת נישואין? האם אני חייבת לספר לו? אם כן, באיזה שלב? ואיך? האים אני חייבת למסור לו את הפרטים המדוייקים על אותו גבר?
תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה
השאלה מורכבת מאוד והתשובה אינה זהה לכל אחת מהבנות.
התשובה לשאלה זו מושפעת מהרבה מאוד מרכיבים: אילו צלקות את נושאת בתוכך, לאיזו רמת אינטימיות בשיחה אתם מגיעים האחד עם השני, מה רצונך – לספר או לא לספר, ועוד ועוד.
מה שאני כותב הוא חוט השידרה של הדברים, אולם את צריכה להתאים את הדברים למצב שלך:
החתירה צריכה להיות לספר לבחור (אין זה חשוב לספר מי האיש שעשה זאת. ברם, אני מבקש להעיר כי אם את מסוגלת לכך ראוי מאוד לחשוף את העובדה הזו בדרך הלכתית מותרת, כי סביר מאוד להניח שכמו שהוא עשה את זה לך – הוא עושה את זה לאחרים ולאחרות, ואם יש לך כוח- את יכולה לגאול אותם ממצוקתם) בשל העובדה שטוב שלא תהיינה חציצות בין בני זוג.
מתי לספר ?
בדרך כלל תהליך ההיכרות הוא בעל שני שלבים. בשלב הראשון כל אחד מהצדדים לובש מסכות על פניו, ומציג אך את הדברים היפים שיש בו. אם מתקדמים, עוברים לשלב השני של הורדת המסכות, ואז חושפים את כל צדדי האישיות ביחד. זה המקום לספר.
יש כמובן לעשות את הכל בעדינות, וגם לבחון היטב את עולמו שלו. אם הוא גם חושף את עצמו, מספר על דברים קשים שהיו לו, מקבל את הדברים שלך ברגישות וכדו' – ממשיכים. אם זה לא שייך – לא מספרים, אלא אם כן מדובר בכך שאת מצולקת מאוד מכל מה שעבר עלייך. אם זה כך, על אף הקושי, יש לספר את הדבר, כדי שמבחינתו לא יהיו אלו קידושי טעות ודבר מה שהוא לא ידע מראש.
הזכירי לעצמך תמיד את העובדה שלא את הפושעת בסיפור הזה אלה המטריד, ואילו את הקורבן. אל תאשימי את עצמך במה שלא ראוי שתחושי אשמה, ובני את חייך עם הבחור בשמחה ובטוב לבב.
כל טוב